יריעות פלסטיק גמישות המשמשות לאריזה של מוצרים הם חלק בלתי נפרד מחיינו. אנחנו לא מקדישים להם כמעט מחשבה, שהרי הן עומדות בדרכנו אל המוצר שעליו הן שומרות. בסוף חייהן הן מוצאות את עצמן במשרפה במקרה הטוב, או בדרכן להטמנה או מושלכות אל הסביבה במקרה הגרוע – אך מה ניתן לעשות?
בכל סיבוב שנבצע במרכול העין תתקל באריזות גמישות רב שכבתיות בשלל צבעים עיצובים וצורות. נוכל למצוא אריזות גמישות לחמוצים, חומרי ניקוי, מגבונים לחים, מזון לבעלי חיים, גבינות קשות, שמני סיכה למנועים והרשימה נמשכת. לעיתים האריזות השונות דומות זו לזו – אולם ההרכב שלהן שונה, ובא לידי ביטוי בסוג השכבות שהן מכילות ובמספרן. תכונות אלו ונוספות מושפעות מרשימת הדרישות השונה עבור כל מוצר שאותו הן אורזות.
מהן אריזות רב שכבתיות?
מדובר למעשה בשכבות של יריעות פלסטיות או חומרים נוספים כמו נייר, רדיד אלומיניום ואחרים המחוברים ביחד ליריעה אחת באקסטרוזיה או בחום, או בעזרת חומרי הדבקה מסוגים שונים כמו דבקים דו קומפוננטים מתקשים או דבקים ניתכים. ברוב המקרים יריעה המכילה שכבה בודדת אינה מספקת את רשימת הדרישות עבור המוצר הנארז, ולכן בשילוב של מספר יריעות שונות יחד ניתן להגיע לאריזה בעלת מבנה ותכונות רצויות. ככל שמגוון השכבות שניתן להשתמש בהם גדול יותר כך ניתן לקבל אריזה העונה בדיוק רב יותר לדרישות המוצר הנארז. לכן ניתן למצוא כיום אריזות רב שכבתיות הבנויות מארבע ואפילו חמש שכבות שונות המשלבות באופן מוצלח תכונות רצויות כמו: חסימה למעבר חמצן, אדי מים, קרינת שמש, שמירה על ארומה, הגנה פיזית מפני קרע ושבר, אפקטים ויזואליים ועוד.
המקום בו אנו ניצבים כיום
האריזות הגמישות הופכות מורכבות יותר בגלל דרישות שונות לכל מוצר לאורך חיי מדף, פתיחה קלה, סגירה חוזרת, שסתום לריקון, נוחות מילוי, עיצוב מיוחד ועוד. עם זאת אסור לשכוח שברוב המכריע של המקרים נשארות אריזות ריקות המטילות עומס כבד על מערכת סילוק הפסולת. לצערנו כמעט ולא ניתן לבצע בהן שימוש חוזר, והן לא מתאימות לאף אחד מזרמי הפסולת הממוחזרת בגלל השכבות הרבות המרכיבות אותן. נראה שככל שהאריזה מורכבת יותר כך מסובך יותר באמצעים הקיימים להפריד אותה למרכיביה השונים.
גישה אחת – צמצום השימוש באריזות מרובות שכבות
נראה שכמות האריזות הרב שכבתיות שמוצאות את דרכן למטמנה או בשטחים הפתוחים שוברת שיאים, אולם יש מה לעשות על מנת לצמצם את כמותן ולהפוך אותן לניתנות למחזור. הגישה הזאת באה לידי ביטוי באופן מובהק מהצד הרגולטורי. חוקים שונים ברחבי העולם, וגם בארץ (חוק הכלים החד פעמיים) מגבילים את השימוש במוצרי פלסטיק שונים, ונראה שלא ארוכה הדרך לחוקים ומגבלות חדשות. באזורים מסוימים בעולם לא ניתן למצוא ירקות ארוזים בפלסטיק, ונראה שהחוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות שעבר בישראל בשנת 2016 הפחית את השימוש בהן באופן משמעותי.
אולי אפשר להפחית או לשנות את השכבות המרכיבות את האריזה?
זה אפשרי, כאשר נקיטה בצעד הזה מצריכה מודעות רבת ממדים המתייחסת למערכת הייצור הספציפית, למערך ההובלה ולדרישות הצרכנים. קווי מוצרים מסוימים בשוק כבר משלבים בהצלחה באריזותיהם יריעות רב שכבתיות המכילות חומר גלם עיקרי אחד (Monopolymer) המאפשר למיין אותן לפי שיטות המיחזור המקובלות. לדוגמא אריזות המכילות bi oriented PE המשמשות כתחליף ליריעות BOPET או BOPP בהרכבי למינטים שונים, המתאימות לזרם המיחזור של ה-PE.
גישה נוספת – ניצול מיטבי
לא תמיד ניתן להימנע באופן גורף משימוש באריזות רב שכבתיות. מובן לגמרי שאריזות גמישות המשמרות באופן מיטבי מוצר רגיש שעליו הם מגינות – תרופות לדוגמא, הן משהו שלא ניתן להתפשר עליו. מנגד אפשר לנצל באופן טוב יותר את חומר האריזה כפי שממחישה זאת היטב הדוגמא בתמונה 1. יתכן שבמקרה של תרופות, הצרכן ממילא משלם עבורן ביוקר כך שמרכיב האריזה הופך לזניח. זאת טענה שהיתה מקובלת בעבר, אבל כיום היא לא נסלחת ודורשת תשומת לב גם מצד יצרני המוצרים.
דוגמא רלוונטית נוספת מתייחסת למוצרי בשר וגבינות קשות פרוסים. בעבר, האריזות רובן ככולן היו אריזות ואקום עם יריעה תחתונה נמתחת שמהווה את המיכל ויריעת כיסוי מודפסת. בימינו מקומן של אלו נתפס על ידי אריזות שובות עין ונוחות הרבה יותר המיוצרות ממגשית קשיחה עם יריעה גמישה מולחמת, ועליה מכסה קשיח שנפתח ונסגר בקלות ומאפשר גם סגירה חוזרת. מעבר לנוחות, ההבדל בין שני סוגי האריזה הוא בכמות החומר הפלסטי ביחס למוצר עצמו, שגדלה בצורה משמעותית באריזות המושכות החדשות. על האריזות הישנות היה כיתוב: "יש להעביר את המוצר לאריזה אטומה לאחר הפתיחה". היום הכל יותר יפה ונוח אבל משאיות האשפה מתמלאות מהר יותר.
אפשרות אחרת – לייצר יריעות דקות יותר לאותם מוצרי אריזה.
בעקבות שיפור טכנולוגיות ייצור, ניתן לייצר כיום יריעות דקות יותר מאלו שהיו מקובלות בעבר. עם שכלול אמצעי הבקרה של תהליכי העיבוד הנוסף כמו הדפסה, הדבקה, עיצוב וכמובן מכונות האריזה עצמן, ניתן לרדת בעובי היריעות ועדיין לכסות את טווח התכונות המכניות הנדרשות מאותה האריזה.
ומה עם אריזות המכילים חומרים מתכלים?
לצערנו מכאן לא תבוא הבשורה, ותאגידים גדולים ומובילים (TESCO לדוגמא) אפילו מתחילים לפעול בהתאם. מעטים הם הלקוחות הנוהגים לייצר קומפוסט, שעבורן אריזות אלה אקטואליות. לקוח הקצה הממוצע פשוט ישליך את האריזה המתכלה לפח המיחזור, שם הן ימוינו החוצה וימצאו את דרכן למטמנות או למשרפות.
תעשיית חומרי האריזה הרב שכבתיים עומדת בפני אתגר גדול שהולך ומתעצם. השימוש במוצרים אלו מצד מתרחב כאשר היצרנים עומדים בפני לחץ הולך וגובר למצוא פתרון לכמויות האשפה שלא ניתן למחזר. יתכן שהבשורה תגיע מפיתוחים טכנולוגיים, שיאפשרו עיבוד חומרים אלה לכדי מוצרים חדשים (התייחסנו לחברת UBQ כאן). פתרון אפשרי אחר הוא לשקול מחדש את הקמתן של מתקנים להפקת אנרגיה מפסולת פלסטיק. כך או כך, הבעיה הזאת נותרת לעמוד בפתחנו וכיצרנים, עלינו להתייחס אליה ברצינות.
למידע נוסף:
חיים תדמור, [email protected]
