אזור המזרח התיכון משופע ביצאניות נפט והמלחמה כאן בהכרח תשפיע על מחיר החבית ועל כלכלות של מדינות העולם שעדיין תלויות בנפט להנעת משק האנרגיה שלהן
למעלה מחודשיים וחצי שישראל עסוקה במלחמה. כל כתב כלכלי מדקלם בחדשות מדי יום את העלות הכלכלית הכבדה שהמלחמה משיתה על המשק הישראלי. אולם, כמו באפקט הפרפר, בו משק הכנפיים שלו יכול לגרום לסופת טורנדו, גם המלחמה במזרח התיכון גרמה לאפקטים כלכליים משמעותיים בעולם, אשר משפיעים על מעצמות גדולות, כמו רוסיה, סין וכמובן ארה"ב.
פטרו-פוליטיקה – הכול מוביל ל"זהב השחור"
בעולם שוקדים על אנרגיות חלופיות אשר יקטינו את התלות בנפט, וכמות המכוניות החשמליות עולה מדי שנה. אולם, עוד רחוקה הדרך ליום שבו הנפט לא ישחק תפקיד עיקרי בכלכלה ובעיקר בפוליטיקה. ההתנתקות של ארה"ב מהמזרח התיכון, שהחלה בתקופת ממשל אובמה, יצרה וואקום והובילה לאינטרסים מתחרים בין מעצמות אזוריות. הסכם השלום הסעודי-ישראלי, שעמד על הפרק, היווה כוח מניע מרכזי מאחורי התקפת חמאס, מימושו היה יוצר, ביחד עם הסכמי אברהם ברית אסטרטגית, שבמסגרתה ארה"ב תשלוט בנקודות חנק ימיות מרכזיות, ותגביל בכך את חופש התנועה והשפעתה של איראן. לכך יש להוסיף את האיבה הגדולה בין ארה"ב ורוסיה המצדדת באירן ובוחשת גם היא בקלחת המזרח התיכון.
השפעתן של יצאניות הנפט והגז הגדולות על כלכלת סין
סין הינה יבואנית הנפט הגדולה בעולם. 71% מצריכת הנפט שלה מגיעה ממדינות זרות כאשר מחצית מייבוא ממנו מגיע ממדינות המזרח התיכון. איראן היא אחת מיצאניות הנפט הגדולות, ומספקת לסין כ-1.2 מיליון חביות ליום. גם ערב הסעודית היא ספקית נפט משמעותית ביותר, כמו גם סוחרת איתה בגז. קטאר היא הספקית השנייה בגודלה של גז טבעי נוזלי לסין (LNG) ואחראית לרבע מהייבוא. למרות המגמות הירוקות צריכת המשאבים הפוסיליים מזנקת וב-2022, עלה ייבוא הגז לסין ב-75% לעומת 2021.
רוסיה-סין-איראן: משולש מסוכן
רוסיה עקפה את סעודיה והיא כיום הספקית הגדולה ביותר של נפט גולמי בסין. אחרי פקיסטן, רוסיה קיבלה את הכמות הגבוהה ביותר של השקעות אנרגיה בין 2013 ל-2021 מסין. שתיהן מטפחות קשרים הדוקים עם איראן ורואות במעורבות ארה"ב בעניינים אזוריים את אחת הסיבות מאחורי חוסר היציבות במזרח התיכון. במשבר הנוכחי בין ישראל לחמאס, סין הייתה להוטה להדגיש בכל אמצעי סולידריות עם מדינות מייצרות נפט גדולות ואת כוונתה לפעול לצמצום של כל השלכה היקפית שעלולה לשבש את אספקת הנפט ולהעלות את מחירי האנרגיה.
השפעותיה של ארה"ב במזרח התיכון
ארה"ב כידוע מפעילה סנקציות כלכליות על איראן המקשות על מכירת חביות הנפט מתוצרתה. אולם לאחרונה, בעקבות החשש מעלייה משמעותית במחירי האנרגיה, ארה"ב הקלה את הסנקציות וכמות החביות שאיראן מייצאת כיום גדלה ל-3 מיליון חביות ליום. אולם, במידה והעימות עם חיזבאללה יתעצם, וטביעת האצבע של איראן תהיה משמעותית יותר באזור עם התגברות תקיפות הבסיסים האמריקאים במזרח התיכון, הסנקציות ייאכפו מחדש. מהלך כזה זה עלול לצמצם את ההיצע העולמי בסדר גודל של בין 500,000 ל-1 מיליון חביות ליום של אספקה איראנית. ארה"ב מנסה לגדר סיכון זה על ידי הקלת הסנקציות על ונצואלה, בתמורה לבחירות הוגנות יותר בשנת 2024. הציפיות הן שמהלך זה עשוי להוביל לאספקה נוספת של 200,000 חביות ליום במהלך 2024.
ארה"ב מנסה להכניס יציבות למזרח התיכון ולא בכדי קידמה לאזור ספינות טילים וכלים צבאיים נוספים. סערה גדולה במזרח התיכון עלולה לטרפד סופית את הסכם השלום הישראלי-סעודי והאסטרטגיות שארה"ב מטפחת.
ומהי ההשפעה העולמית של המלחמה באזורנו?
הסערה הגיאופוליטית במזה"ת גרמה גם למחיר הגז באיחוד האירופי ובאסיה לזנק בשיעור חד של כמעט 48% במהלך אוקטובר. ישראל מייצרת כמויות משמעותיות של גז טבעי ומייצאת חלק מהנפח הזה למצרים. בעקבות הסכסוך בין ישראל לחמאס, זרימת הגז הישראלית למצרים נעצרה כאשר ישראל הורתה על השבתת אחד משדות הגז שלה וגרמה לתנודתיות המחירים באירופה.
החשש המרכזי של השחקנים בשוק האנרגיה העולמי מתמקד באפשרות שאיראן תפגע במעבר דרך מיצרי הורמוז, נתיב האספקה של כ-30% מהנפט בעולם וחמישית מאספקת ה-LNG העולמית (בעיקר מקטאר) בשוק שמתאפיין בשנה האחרונה בהיצע הולך ומתהדק. שווקי הודו ואסיה עלולים להיפגע משמעותית, כמו גם אירופה המקבלת חמישית מהייצוא של LNG מקטאר.
האם אנחנו עומדים על סיפו של עידן חדש?
בשנות ה-90, ענף הפטרוכימיה העולמי נסק על כנפי הגלובליזציה שהמריאה עם הקמת ארגון הסחר העולמי (WTO), כאשר הפריחה הכלכלית של סין החלה. בשנים אלו, האוכלוסייה העולמית הייתה צעירה יותר ושינויי האקלים טרם הפכו לאיום גדול על הצמיחה הכלכלית העולמית. תעשיית הפטרוכימיה לא הייתה צריכה להתמודד עם לחצים ציבוריים ורגולטוריים לצמצום פליטות פחמן, למיחזור פסולת פלסטיק ודרישה של בעלי המותגים המובילים להפחית את צריכת הפולימרים באמצעות שימוש חוזר ועיצוב מחדש.
אולם, המגמה השולטת כיום היא הפיכתם של שווקים פטרוכימיים למקומיים יותר עקב לחצי המיחזור הגוברים והנאכפים ברגולציות שונות, וגם בגלל הדחיפה הגיאופוליטית "להשיב את הייצור לחופי המולדת" (Reshoring) ולהפוך את שרשראות האספקה של הייצור למקומיות. אם כך, נראה כי העולם עומד על סיפו של עידן הדה-גלובליזציה.
למידע נוסף:
עפר שורק, סורפול, [email protected]
