אחד הלקחים שהקורונה לימדה אותנו הוא שכולנו יחד באותה סירה. ללא השקעה בפתרונות מעשיים לטיפול בפסולת במדינות מתפתחות, מאמצי העולם המערבי הם רק טיפה בים
ארגון הבריאות העולמי (WHO) יצא נגד השקעת המשאבים הרבים בחיסון מנות הדחף ("בוסטר") לזן האומיקרון של נגיף הקורונה, זאת בשעה שמדינות עניות רבות טרם התחילו במבצעי חיסונים בכלל. כעת כבר ברור לכולנו – המאבק בקורונה הוא עולמי. זן המתפתח במדינה לא מחוסנת חורג מהר מגבולותיה ולשאר העולם.
באנלוגיה, גם הטיפול בפסולת הפלסטיק הוא מאמץ עולמי כאשר זבל הנזרק במקום אחד מוצא עצמו דרך האוקיאנוסים במקום אחר.
השימוש בפלסטיק חד פעמי מתגבר בעקבות העלייה בצריכה במדינות המתפתחות
כשלושה מיליארד בני אדם מתגוררים במדינות עם כלכלות מתפתחות, כזו שחסרה לחלוטין מערכת של איסוף אשפה או שהיא לוקה בחסר. מנגד, במדינות אלו איכות החיים עולה והשימוש במוצרי אריזה ופלסטיק חד פעמי גובר. אלו מאפשרים להאריך אורך חיי מזון ואף להוביל מי שתיה למקומות נידחים.
מחקר מקיף שפורסם ב-2018 מצא שיותר מ-90% מהפסולת הפלסטית שצפה באוקיאנוסים של העולם מגיעה בסך הכל מעשרה נהרות. למקרה שתהיתם, אף אחד מהם לא באירופה או בארה"ב. שניים מהם באפריקה והשמונה הנותרים באסיה.
כל המאמצים לפתח כלכלה מעגלית במדינות העשירות מתגמדים אל מול הצונאמי ההולך וגובר של הפסולת הפלסטית ממדינות אלו השוטף את העולם. על כן חייבים לסייע למדינות אלו לקדם פתרונות מעשיים. מטמנות פסולת למשל, עדיפות על שריפת הפלסטיק הרווחת בארצות אלו, שמובילה לפליטת די-אוקסינים וחלקיקי פלסטיק לאוויר. עד שלא תתרחב באופן משמעותי תשתית האיסוף והטיפול באשפה במדינות עניות, העולם המערבי ילך ויתרחק מיעדי הכלכלה המעגלית ומיחזור שהציב לעצמו.
טכנולוגיות למיחזור וקיימות מעבר להישג ידן של המדינות העניות
אחת הדרכים לסייע למדינות אלו היא להטמיע בהן טכנולוגיות חדשות. אולם, עלויות הרישוי של טכנולוגיות המיחזור עלול להיות אחד המכשולים לפריסתן העולמית. רק לאחרונה, כאשר החברות פייזר ומודרנה התבקשו לפתוח לרשות הכלל את שיטות ייצור החיסונים שלהן, התקבל סירוב חד-משמעי. באותה מידה, חברות המפתחות טכנולוגיות מיחזור וטיפול בפסולת מתכננות להחזיר למשקיעים שלהן רווח משמעותי, עיקרון שלא עומד בקנה אחד עם הרצון לפרישה גלובלית ושוויונית שלהן. אין כאן ביקורת, שהרי פתרונות אלו לא היו בכלל באים לעולם לולא התמריץ לרווחים.
יעדים לחוד ומעשים לחוד – אפס פליטות גזי חממה ב-2050?
לצד בעיית הפסולת הזולגת לסביבה נמצא גם נושא פליטת גזי החממה. היעד הנשגב של אפס פליטות גזי חממה עד לשנת 2050, עליו הכריזו מדינות רבות כולל ישראל, מחייב ירידה מאוד משמעותית בצריכה של דלקים פוסיליים. דו"ח שפרסם לאחרונה ארגון האנרגיה הבינלאומי IEA קבע שהגעה ליעד תחייב ירידה של 80% בצריכה הנוכחית של נפט, פחם וגז טבעי. במקביל, פרסם מכון NOVA דו"ח שהוכן עבור תאגיד יוניליוור שקובע כי המעבר מאנרגיה פוסילית לאנרגיה חלופית (רוח, שמש, מימן וכד') אפשרי. אולם לא ניתן להימנע משימוש בפחמימנים פוסיליים לייצור פולימרים, כימיקלים ונגזרותיהם. מכאן, הדרך היחידה לעמוד ביעדי צמצום הפליטה הפחמנית הוא המעבר לפחממנים מתחדשים. כותבי הדו"ח מעריכים כי עד 2050 כ-55% מהחומרים הפלסטיים יתבסס על חומרים ממוחזרים, 25% יהיו מבוססים על מקורות ביולוגיים ו-20% מבוססים על דו-תחמוצת הפחמן מהאטמוספירה שיומר לייצור.
על דבר אחד כבר אף אחד לא מתווכח: העולם מקדם מיחזור
חקיקה, יזמות תעשייתית ולחץ מהלקוחות, מובילים לביקושי שיא של חומרי גלם פלסטיים ממוחזרים. עד 2025 יצרני בקבוקי הפלסטיק בארה"ב חייבים לעלות מהרמה הנוכחית של 9% חומר ממוחזר לרמה של 25% חומר גלם ממוחזר לכל הפחות. כבר ב-2022 יהיה חיוב לשימוש מינימלי של 15% PET ממוחזר במיכלי שתייה.
האיחוד האירופי העביר חקיקה ב-1.1.2021 על 'מס מיחזור' של 800 אירו לכל טון חומר גלם פלסטי שלא ימוחזר. ב-1 באפריל 2022 תתחיל בריטניה לגבות 200 ליש"ט מס לכל טון מוצרי אריזה פלסטיים שיכילו פחות מ-30% ממוחזר. מס זה הופך את ההשקעה בציוד ובתכנון מוצר שניתן למיחזור לכדאית.
ומה קורה באסיה? אסיה מושפעת משילוב של הזדמנויות ייצוא לא-כלכליות מחד, ורמות מחיר נמוכות יחסית של חומרי הגלם הבתוליים מאידך. השילוב הזה הקשה על השקעה בתשתיות ומתקנים למחזור פלסטי. אלא שהזינוק במחירי ההובלה הימית בשנה שחלפה והמיסוי על אריזות מחומרי גלם בתוליים בארה"ב ואירופה קידמו הפעלה של שורת מתקני מחזור הצפויים להתחיל לשווק את תוצרתם בשנה הקרובה.
יצרניות הפטרוכימיה מגלות מחויבות לתחום המיחזור
עוד שינוי חשוב שהתרחש בשנתיים האחרונות הוא המחויבות של יצרניות הפטרוכימיה המובילות למיחזור. הפעם נראה שלא מדובר רק במס שפתיים, אלא במאות מילוני דולרים, ואפילו מיליארדים, שמופנים מתחום חיפושי הנפט והגז אל תחום המיחזור. לטבלת פירוט של פעילות הקיימות והמחיזור של יצרניות הפולימרים, לחצו כאן.
כלכלת הפלסטיק המעגלית מורכבת כעת משרפרף בעל שלוש רגליים: רגולציה פוליטית, דרישה צרכנית של הלקוחות ובעלי המותגים וממחויבות של יצרני חומרי הגלם הפטרוכימיים. אילו רק היה העולם המערבי מצרף לשלישייה הזו מאמץ רציני של איסוף פסולת פלסטית במדינות מתפתחות, היה אולי סיכוי ממשי לעמוד ביעדי 2030 ו-2050. כרגע שרפרף הקיימות נותר מתנדנד ורעוע.
למידע נוסף,
סורפול: עפר שורק, [email protected]
