רובים ואביזרים לנשק, חלקים לכיפת ברזל, אביזרים לקסדות לטייסים, מכלי דלק לטנקי המרכבה ושפופרות למים מינרלים הנמצאים בכל ממ"ד. איך עומדים בביקושים הגבוהים למרות אתגר כוח האדם והמחסור בחומרי גלם?
השפעת הלחימה על תעשיית הפלסטיק מגוונת. אצל חלק מהחברות יש ירידה בביקושים בעוד שאצל אחרות הדרישה למוצרים המשרתים את צורכי השעה מרקיעות שחקים, כמעט כמו המטוסים הממריאים מעל ראשנו בחודשיים האחרונים.
בין תעשיות אלו נמנה חברות המספקות שירות לתעשיית הביטחון, מוצרים צבאיים, ציוד לחימה כמו גם ציוד לשהייה בשטח ואמצעי מיגון. לצידם גם מפעלים למוצרי צריכה נדרשים, כמו מבחנות לבקבוקי שתיה ומים מינרליים שנחטפו מהמדפים.
פוליקרט – מייצרים מארזים לתעשייה הביטחונית בקיבוץ שפונה מתושביו
חברת פוליקרט מתמחה בייצור חלקים ומארזים גדולים לתעשייה הביטחונית בטכנולוגיה של תרמופורמינג. מאז פרוץ הלחימה האתגר איתו היא צריכה להתמודד כפול, מצד אחד הדרישה למוצריה מזנקת, מצד שני, החברה ממוקמת בקיבוץ מצובה, נושקת לשלומי ולגבול לבנון שבצפון, אזור שפונה כולו בגלל הנחיות פיקוד העורף. הדבר משפיע ישירות על מצבת כוח האדם.
מנחם גרינשפן, מנכ"ל החברה, מקפיד להגיע בכל יום למפעל, כי אין כמו דוגמה אישית. "כמעט כל הלקוחות שלנו מגיעים מהתעשייה הביטחונית", הוא מספר. "רובם ביקשו לאור המצב להקדים מיידית את זמני אספקה של מוצרים שהיו אמורים להיכנס לייצור רק ב-2024. את העלייה הגדולה ביותר בביקוש אנחנו רואים בערכות לזיהוי תאונות ואזורי אסון, מארזים לראשי קרב למל"טים ומזל"טים, אמצעי מיגון להובלת אסירים וגם בערכות לינה עם מיטה מתקפלת ומזרון שעמיד בתנאי לינה חיצוניים".
איך עומדים בעומס הגדול?
"המציאות מאוד דינמית ולא ניתן לתכנן תכנון ארוך טווח חודשי או אפילו שבועי. בכל בוקר אנחנו יושבים על סדר העדיפויות לאותו היום, ומכניסים שיקולים כמו דחיפות והצורך של הלקוח. ייעול ייצור ומיעוט פחתים תופסים סדר עדיפויות מישני בתקופה הזו. אנחנו במלחמה על הבית שלנו, מתגייסים ועושים הכל כדי לסייע לצרכים הלחימה הדחופים". אחד האתגרים איתו התמודדה החברה הוא תוסף ייחודי שהיה צריך להביא במיוחד לארץ. "זמן האספקה עמד על מינימום 4 שבועות והצורך היה מיידי. בעזרת מעבדת פיתוח בארץ הצלחנו לפתח את החומר ביחד איתם והוא עבר תהליך אישור מואץ".
אתה חושב שיש הבנה אחרת לגבי החשיבות של ייצור מקומי?
"אני מקווה שכן. מישהו החליט שאנחנו בעולם גלובלי אבל המציאות מכה על פנינו בכל פעם מחדש. זה היה בקורונה ורואים את זה גם עכשיו. היכולת לסמוך רק על עצמנו מספקת ביטחון אסטרטגי חיוני. לצד זאת חייבים להמשיך להשתפר ולהישאר תחרותיים. בזמנים רגועים שיקולי ביטחון ואסטרטגיה נשכחים מהר".
אולטרפלסט – מחמשים את הצבא, האזרחים, ומסייעים בתחמושת השוטפת של הלחימה
אחת היצרניות המובילות בתעשייה הביטחונית בישראל היא אולטרפלסט. אבי זילברט, מנכ"ל החברה, מספר: "את הצרכים שראינו במלחמה אפשר לחלק לשלושה גלי צונאמי שכל אחד מהם אופיין בביקושים גדולים. בגל הראשון, שהחל שבוע אחרי פתיחת המלחמה, נשטפנו בגל של הזמנות שנבעו בעיקר לטובת חלקי נשק לצורך חימוש כיתות הכוננות הרבות שנפתחו בכל יישוב בארץ. כאן עלתה דרישה למחסניות ל-M16, קתות, מתפסים לצד ציוד עזר כמו ציוד לכוונות וגופי אקדחים. גל ההזמנות השני, החל עם חימוש האזרחים שבעורף. הדרישה לציוד עזר לאקדחים הרקיעה שחקים וכללה נרתיקים ואביזרים שונים. שלושה שבועות לאחר פרוץ הלחימה הגיע הגל השלישי שהתמקד בהצטיידות בחימושים ותחמושת בשל השימוש המוגבר בהם, וההבנה שחייבים לבנות עתודות מספיקות. כאן נכנסנו לייצור של חלקים לכיפת ברזל לרפאל, אביזרי קסדות טייסים לאלביט, מתאמי מצלמות למיניהן, רכיבי פגזים, מכסים ורכיבים למשגרי רקטות, מתאמים לתחמושת ארטילרית, טנקים ועוד ועוד. הכל בלחץ זמנים גדול, דחיפות ומהירות אך כמובן בבקרה ואיכות מעולים, ללא קיצורי דרך".
איך מתמודדים על העלייה בדרישה?
"עברנו למשמרות של 24 שעות, באופן קבוע ובסופי שבוע באישור מיוחד שניתן לנו, מה שמן הסתם היה אסור ולא מקובל לפני כן. על מנת להבטיח סטנדרט יצור מוקפד ומדויק תיזמנו את יצור המוצרים הרגישים כך שייוצרו בשעות הנוכחות של מרבית המנהלים ועובדי האיכות. כמובן שהאיכות והדיוק הנדרשים בימים אלו אינה פחותה ואף עולה על דרישות היומיום. נתנו עדיפויות להזמנות של משרד הביטחון ויצרני נשק ומחסניות בישראל, לקוחות חו"ל (בעיקר ארה"ב וגרמניה) הציעו לשמחתנו מיוזמתם לדחות מועדי ההספקה לחלקיהם".
מה היו המכשולים העיקריים בדרך?
"נתקענו בלי חומרי גלם מאירופה, ואפשרויות להיעזר בהובלה אווירית מוגבלות גם הן עכשיו. בכל זאת הטסנו מה שניתן וכולם ספגו חלק מההוצאות, גם היבואנים שלנו וגם אנחנו. זו לא תעשייה שניתן לאשר בקלות חומרי גלם חליפיים ואין ברירה. יצרנים ישראלים שהינו תלויים בהם התגייסו מיד אם זה בחומרי אריזה או חומרי גלם וזה המקום להגיד להם תודה!"
איך נתפסנו ככה לא מוכנים עם מחסני ציוד ותחמושת ריקים?
"מחסני חירום אמריקאים שיועדו לצה"ל רוקנו על ידם לטובת הלחימה של אוקראינה ורוסיה. הם קיבלו החלטה להשלים את החוסר בייצור בארה"ב אבל הוא איטי מידי. האופוריה של שלום עולמי כרסמה ביכולות הייצור שלהם וחזרה לפעילות לוקחת זמן. למרות זאת, צריכה מאסיבית של מלחמה, תמיד מחייבת ייצור חדש. העתודות אינן מספיקות".
אז אפשר להגיד שמהלחמה עשתה לכם טוב?
"אנחנו באמת שמחים שאנחנו יכולים לסייע ולתרום למאמץ המלחמתי. אבל חשוב להבין שזה לא בהכרח מתורגם לשורת הרווח. הייצור עכשיו לא מנסה למקסם יעילות. אנחנו עוברים ממוצר למוצר לפי הדחיפות, הרבה סט-אפים ופסולת. אבל אין מה לעשות, זה צורך השעה".
האם יש מסקנות לעתיד?
"אנחנו חייבים לשמור על מלאי ברזל גבוה יותר של חומרי גלם, למרות הריביות במשק. זה יצריך גם מהלקוחות להבין את זה. אנחנו מדינה קטנה, מבודדת מבחינת האהדה העולמית וחייבים חשיבה יותר אסטרטגית, שתבטיח ביטחון".
Recover – ייצור תוספות לנשקים אזרחים
אחד הלקוחות של אוטרפלסט היא חברת Recover הישראלית שמתמחה באביזרים לאקדחים המקרבים אותם לרובים מבלי הצורך לרכוש נשק חדש שנמצא בחוסר מאז פרוץ המלחמה. בימים שבשגרה אין לחברה עסקים בישראל. היא מייצרת כאן מקומית וכל התוצרת מיוצאת לחו"ל. רון רוזנברג, מנכ"ל ובעלי החברה, מספר: "מאז המלחמה הדרישה בישראל עלתה משמעותי. עשינו יותר עסקים בארץ ב-6 שבועות מאשר ב-9 שנים האחרונות. הלקוחות שלנו הם המגזר הפרטי, אזרחים המבקשים להתחמש. בחיים לא היינו יכולים לעמוד בביקושים הגבוהים האלו אם לא היינו מייצרים בארץ ומהבחינה הזו זה נהדר!
מה אתם עושים אם ייצוא? האם יש מספיק ייצור כדי לתמוך בהזמנות הרגילות?
"המצב בייצוא באמת יותר קשה. המשלוחים שלנו תמיד אוויריים והנתיבים נעצרו. משלוח שלקח 3 ימים לוקח עכשיו שבועיים והמחירים עלו פי שלושה, כמו בימי הקורונה. למזלנו, מרבית הלקוחות שלנו בחו"ל אוהדים את ישראל. 50% מהם מארה"ב והם מבינים את העיכובים ורוצים לתמוך בתעשייה כאן".
האם לאור המצב אתם חושבים בעתיד להעתיק את הייצור למקום בטוח יותר בעולם?
"חלילה! אנחנו צריכים לשמור ולחזק את התעשייה והכלכלה המקומית. לא ניתן לסמוך על אף אחד אחר. המלחמה כאן הביאה איתה עלייה גם בהתחמשות אזרחית בעולם. אנשים ראו מה קרה כאן. הם מבינים שגם הם יכולים להיות בסכנה דומה ורוצים לספק לעצמם הגנה אישית בכל מצב".
מגם בטיחות – מכלי דלק מגומי לטנקי המרכבה
תעשייה נוספת שהתגייסה לצרכי הלחימה היא תעשיית הגומי. מגם בטיחות משרתת בימים שבשגרה את מערכת הביטחון והתעשייה הביטחונית. היא אמונה על ייצור מכלי הדלק של טנק מרכבה וכן מספקת ציפויים על בסיס גומי אוטם למיגון מכליות דלק. במקרה של ירי, הראקציה הכימית בין הגומי לדלק סוגרת את החור שנוצר במהירות. היא פעילה גם בתחום הטקסטיל והמתנפחים וייצרה וסטים קרמיים במהירות שיא ואמצעים נוספים לכל הזרועות בצה"ל.
עמית טסלר, בעלים שותף בחברה, מספר: "הביקושים למוצרינו עלו במאות אחוזים. נכון לרגע זה היקף הפעילות בתקופת הלחימה בלבד מהווה 400% בהשוואה למחזור השנתי! אנחנו יצרן יחיד בישראל בתחומים רבים ואם בעבר רכש משרד הביטחון מחו"ל (כי זה זול יותר), כשהגיעה המלחמה הם ראו שהם לא מצליחים לייבא בלוחות הזמנים הנדרשים והם חזרו לתעשייה המקומית".
איך עומדים בביקושים?
"אנחנו עובדים מסביב לשעון. הארכנו את שעות העבודה וגייסנו כוח אדם חדש מנוף הגליל בסיוע ראש העיר, בעיקר עולים מאוקראינה. אנחנו מתמרצים את העובדים על המאמץ ועל תפוקות גבוהות וזה מביא לתוצאות. המנכ"ל שלנו מגוייס כמנהל הלחימה בפיקוד צפון (כמו גם אנחנו השותפים מגוייסים למילואים) וזה מאתגר. אולם גם בצה"ל וגם במשרד הביטחון יש תובנה שהאירוע יהיה ארוך. לכן לא כל דרישה היא לאספקה מיידית ויש לנו זמן להיערך".
אילו אתגרים עומדים בפניכם?
"יש חוסר בחומרי גלם. אנחנו נדרשים לייבא בתובלה אווירית מפאת לוחות הזמנים. המחירים כמובן קפצו ומייקרים את הפעילות. משרד הביטחון קיבע מחירים והוא לא גמיש לשינויים האלו. לפעמים עדיף לנו לספק באיחור עם קנס ולא לשלם את ההובלה היקרה. יש לנו וותק של 90 שנים וקשר של עשרות שנים עם ספקים. הם נרתמו לסייע ומגלים אהדה. אנחנו יצירתיים, מטיסים ליוון במחיר נורמלי ומשם בתובלה ימית לארץ. עם ספקים טורקיים נתתי הוראה גורפת להפסיק לעבוד. לא מוכן להמשיך תקשורת עסקית עם מדינה שמתייחסת אלינו ככה".
אמרז – שפופרות לבקבוקי שתיה ומים מינרליים
ונסיים בתעשייה נוספת שתומכת בצרכי המלחמה מכיוון אחר ומוגדרת כמפעל חיוני. לא מדובר על עוד יצרן נשק או ציוד הגנתי, אלא על אמרז, יצרנית שפופרות ה-PET המובילה בישראל. בלעדיה, שישיות בקבוקי המים בממ"דים של כולנו לא היו קיימות.
ליעד הרב לב, מנכ"לית החברה, התמודדה עם אסון אישי גדול בתחילת הלחימה. אחותה, הילה קיילין, נרצחה בפסטיבל נובה ב-7 לאוקטובר. לצד האבל המשפחתי, ממשיכה ליעד בעבודתה באחת התקופות העמוסות שחוותה אמרז.
איך אתם מתמודדים עם העומס בביקושים?
"אנחנו שונים מתעשיית הפלסטיק והאריזה המסורתית", היא אומרת. "אנחנו לא רחוקים כל כך מאזור העוטף, בצומת עד הלום, וחלק גדול מהעובדים ומשפחותיהם גרים באזור אשקלון ואשדוד שהיו תחת מתקפה מאסיבית. למרות זאת, לאחר פחות מ-24 שעות חזרנו לייצור בתפוקה מלאה. רוב הפעילות במפעל אוטומטית כמעט לחלוטין. המשאב האנושי מאוד קריטי לתהליך הייצור, אך מכיוון שכמות עובדים הנדרשת קטנה יחסית, קל לנו יותר בהשוואה למפעלים אחרים.
בתחום בקבוקי המים רואים עלייה של עשרות אחוזים והמכונות עובדות ללא הפסקה כאשר הביקוש עולה על התפוקה. אנו עושים הכל על מנת שנוכל לספק את הצורך לשוק".
את חושבת שזה ישנה את היחס לייצור המקומי?
"גם בתקופת הקורונה נדרשנו להתגייסות וחשבנו שהיא תביא לשינוי גישה. לצערי הזיכרון קצר והבדלי המחירים בין הארץ לטורקיה מסייעים לשכוח את חשיבות הייצור המקומי. אני מנצלת הזדמנות זאת, להדגיש שוב את חשיבותה של התעשייה הישראלית והייצור המקומי".
אלו אתגרים עומדים לפניכם?
"הזמנת חומרי גלם לישראל הפכה ללא פשוטה ומאתגרת. תנאי התשלום שונו מיד עם פרוץ הלחימה ופתאום וכבר לא נותנים אשראי, גם ללקוח גדול כמונו. מעבר לכך, הפעילות בנמלים אינה קלה, ישנן חברות ספנות שהודיעו כי מגיעות רק לחיפה וכו' וכל שינוי כזה מוביל לעלויות נוספות. בגלל חוסר הוודאות, נערכנו עם חומרי גלם למספר חודשים קדימה".
תודה לכל המפעלים והמרואיינים על התגייסותם למאמץ המלחמתי ועל כך שעל אף העומס הגדול, מצאו את הזמן לשוחח איתנו!
