הטוב, הרע והמכוער – תפקידם של חומרי הגלם בכלכלת הפלסטיקה החדשה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

תעשיית הפלסטיקה מהווה מוקד לכעס עקב הפסולת הזולגת לסביבה ומשמעויותיה ההרסניות. האשמה ברובה במערכות לאיסוף וטיפול בפסולת, או בחסרונן, אולם הלחץ הציבורי ישפיע בסופו של יום על התעשייה. על דרכי התמודדות עם הביקורת ומה צפוי לנו בתחום מחיזור וההשבה

תמונה 1: טביעות הרגל הפחמניות של מוצרים שונים

לא מזמן, חזרה בתי הצעירה מיום לימודים בכיתה א’ והודיעה לי “יש בעולם כבר יותר מדי חומרים פלסטיים. צריכים לסגור את כל מפעלי הפלסטיק ולהפסיק לבנות חדשים”! אמרתי לה שהיא צודקת (תמיד חשוב להגיד לילדות נבונות שהן צודקות), אבל רק באופן חלקי. אני יודע מניסיון שאחרי שלושה משפטים הבת שלי מפסיקה להקשיב (“אבא, אתה שוב חופר…”), אז ניסיתי לתמצת את המסר למשפטים בודדים. הסברתי לה שהסיבה שלמפעלי הפלסטיק קשה מאוד להתמודד עם הכעס שמופנה כלפיהם, היא כי הכעס מונע לרוב מרגשות ולא מבוסס על נתונים מדעיים. “מה עם כל המוצרים שתעשיית הפלסטיק מייצרת לבתי חולים?” שאלתי, “איך רופאים ואחיות יטפלו בחולים בלי מזרקים?” (זה היה לפני שמגפת הקורונה הדגישה את הצורך במכונות הנשמה, בכפפות ובמסיכות…). להפתעתי, הילדה הגיעה עם תשובה מוכנה: “צריך למצוא דרך לייצר מזרקים שאפשר למחזר. אפילו אם הם יהיו יקרים יותר!”

הטוב הרע והמכוער

תמונה 2: שיטות שונות לטיפול בפסולת פלסטיק ולמיחזורה, מהפתרון המזיק ביותר ועד לטיפול הרצוי ביותר

הבנתי, שאם אני רוצה לנצל את חלון הקשב ההולך ונסגר, אני אצטרך לקושש תשובה יותר יצירתית, וגייסתי לצורך ההסבר המופשט את אחד המערבונים האהובים עלי – “הטוב, הרע והמכוער”. “הטוב” אמרתי, “הם המזרקים, שקיות לאינפוזיה ולתרומות דם, בקבוקים לתרופות ויריעות רב-שכבתיות שמאפשרות למזון שאנחנו אוכלים להישאר טרי”.  אין לנו היום את הידע להפוך את הציוד הרפואי החד-פעמי הזה לרב פעמי וידידותי לסביבה בלי לסכן חיים. אולי, אם נעבוד ממש קשה, נמצא פתרון יקר מדי ואז מיליוני אנשים לא יוכלו לקבל אותו. עד שנמצא פתרון מוצלח, אין הרבה הגיון בחקיקה של חוקים שימנעו שימוש בפתרונות הקיימים.

אבל אי אפשר להיתמם ולנפנף ב”טוב” בלי להכיר בקיום של “הרע והמכוער”. נתחיל ב”רע”. מוצרי פלסטיק משמשים גם לשימושים שאינם תמיד חיוביים, כמו אריזה ממתקים וחטיפים הפוגעים בבריאות. אולי נחוקק חוק שיחייב אריזה של ממתקים וחטיפים רק באריזות חד-שכבתיות מתכלות שיקטינו את אורך החיים שלהם? הם ייוצרו במפעלים קטנים שקרובים לחנויות, מחירם יעלה, צריכתם תפחת ובריאות הציבור תשתפר. יש בטח דוגמאות טובות יותר ל”רע”, אבל יהיה קשה לשכנע אנשים וילדים לתמוך ברעיונות שכאלה.

וכמובן שיש את ה”מכוער”: אלה המוצרים שלא מוסיפים ערך חברתי כלשהו, כמו כוסות קפה חד-פעמיות למשל. לא רק שהן עשויות מנייר מצופה פוליאתילן שמונע מיחזור מוצלח שלהן, אלא שהן מחייבות שימוש בנייר בתולי. אין באמת סיבה לא לחייב בתי קפה ושותי קפה למכור ולשתות קפה בכוס רב-פעמית שאותה יקנו בבית הקפה או יביאו מהבית.

בשלב הזה ראיתי שנשאר חריץ צר מאוד בחלון הקשב, אז מיהרתי להוסיף: “מה שמדאיג אותי, זה שאם מפעלי הפלסטיק לא יעשו מאמץ הכעס על המוצרים ה”מכוערים” והזיהום שהם יוצרים יוביל לחקיקה של חוקים נגד כל השלושה, חוקים שמבוססים על רגשות ולא על היגיון, על מדע או על ערך חברתי”.

הבת שלי כבר השתעממה מהדיון, והלכה לשחק בבובות הברבי שלה. בובות עם זרועות מ-EVA, גוף מ-ABS  ו-SBC, ירכיים מ-PP, רגליים מ-PVC גמיש וראש מ-PBT.

חקיקת המיחזור נושפת בעורפנו

מאחר וסיפור זה מופיע בכתב עת שפונה לתעשיית הפלסטיק, אני יוצא מנקודת ההנחה שחלון הקשב של הקוראים רחב יותר, ולו רק משום שהנושא בנפשם. לפני שחקיקת המיחזור תתרחב מעבר לגבולות אירופה, לפני שיעלו הפיקדונות ויתווספו המיסים על מוצרים פלסטיים, כדאי מאוד לבחון מהי באמת ההשפעה הסביבתית של גרגיר פלסטי מרגע ייצורו, לאורכה של שרשרת ההפצה, עד לצריכת המוצר המוגמר ותום השימוש בו? כיצד מקזזים את העלות הסביבתית עם הערך הכלכלי-חברתי שאותו גרגיר מוסיף?

כלכלת הפלסטיק החדשה – מורה נבוכים 2020

בואו נשים את הרגשות בצד לרגע ונבחן את הנתונים המדעיים: עבור חלקם הארי של היישומים החד-פעמיים הבחירה בחומרי גלם פלסטיים מהווה את הפתרון בר-הקיימא והידידותי ביותר לסביבה. עבור יישומים רפואיים ויישומים שבאים במגע עם מזון, הבחירה בפלסטיק היא ההיגיינית והאנטיספטית ביותר. עבור פתרונות אריזה רבים השימוש בחומרים פלסטיים הוא הבטוח ביותר ומאפשר את הירידה הגדולה ביותר במשקל האריזה. עבור יישומים בתחום ציוד ספורט ותחבורה, אין כיום כמעט חלופות לחומרים פלסטיים. התכונות הייחודיות של חומרים פלסטיים מאפשרות גם לענפים שמשתמשים בהם להיות יותר ידידותיים לסביבה. בענפי התחבורה והתעופה הצליחו להוריד עשרות, מאות ואף אלפי קילוגרמים ולחסוך מיליוני טונות של פליטות פחמימניות. בקבוקי פלסטיק שוקלים הרבה פחות מבקבוקי זכוכית, ולמרות שפחית האלומיניום היא גם קלה וגם קלה מאוד למחזור, טביעת הרגל הפחמימנית של אלומיניום בתולי, שמיוצר מהמחצב בוקסיט, כבדה מפלסטיק ומזכוכית כאחד. בניגוד לפחית ולבקבוק הזכוכית, את בקבוקי הפלסטיק ניתן לשנע כמבחנות שאותם הופך המבקבק לבקבוק מוגמר, יתרון שמצמצם עוד יותר את תביעת הרגל הפחמימנית. אין לפלסטיק מתחרה, בוודאי אם נוודא פתרון ידידותי לסוף חייו של המוצר.

זה לא פשוט להתמודד עם כיסוי תקשורתי של הצד “המכוער”

ענף הפלסטיק מתמודד כבר עשור שלם עם כיסוי תקשורתי שלילי, שחלקו איננו באשמת החומרים הפלסטיים, אלא כתוצאה מכשלים בניהול ובהפעלה של מערכות הטיפול באשפה ומהתנהלות צרכנית בעייתית. השלכת אשפה, הטמנה במקומות אסורים ועוד כשלים של מערכות הטיפול בפסולת, הובילו לפיזור פסולת פלסטית באוקיינוסים ובגופי מים אחרים ברחבי העולם. ההערכה היא שלמעלה משני מיליארד בני אדם חיים בעולמנו בלי גישה למערכות איסוף פסולת כלשהן, והם נאלצים להשליך את הפסולת הפלסטית שלהם לנהרות ולימים. סרטונים ויראליים של הוצאת קשי שתייה מנחירי צב ים הובילו לחקיקה ולאיסור השימוש בהם. במידה וענף הפלסטיקה לא יתגייס להוביל מהלך מושכל של טיפול בפסולת הפלסטית, השלב הבא יהיה הטלת מיסוי כבד, בדומה למיסים שהוטלו בעבר על מוצרי טבק ועל אלכוהול.

מיחזור והתכלות כפתרון

כבר מזמן שאין ויכוח על כך שיש לאסוף מוצרים פלסטיים שסיימו את תפקידם ולהשליכם בצורה מסודרת ואחראית. הפתרון המיטבי הוא כמובן מיחזור אל תוך שרשרת הערך, במספר מחזורים רב ככל האפשר. פתרון כזה מצמצם את העלויות הסביבתיות של הפלסטיק וצריך לכלול מיחזור מכני וכימי.

פתרונות של התכלות, פירוק ביולוגי בקומפוסט תעשייתי, חשובים במיוחד במקרים בהם לא ניתן לטפל במסלולי המיחזור הקיימים.. אולם ישנם מוצרים רבים שבהם לא ניתן יהיה ליישם פתרונות ביו-מתכלים בצורה טובה (כמו מוצרי חשמל ומוצרים עמידים אחרים). בטווח הרחוק, עם שיפור החומרים המתכלים ומערכות הטיפול בהם, סביר שנראה יותר מוצרים שכאלו. בטווח הקצר, עבור מרבית המוצרים הפלסטיים, שיטות מיחזור שונות הן האפשרות היחידה. לענף הפלסטיקה חשוב להסתכל על השינויים הללו כהזדמנות, ולא כאיום. הזדמנות למוצרים חדשים, לחומרים עם תכונות ופונקציונאליות חדשות ולשיטות ייצור חדשות.

תמונה 3: שיטות מיחזור שונות של חומרים פלסטיים.
מסתובבים במעגלים טכנולוגיות מיחזור שונות

שורה של פריצות דרך בטכנולוגיות מיחזור שפורסמו בשנים האחרונות, מאפשרות למחזר, ברמה כזו או אחרת, את מרבית החומרים הפלסטיים. המיחזור המכני הוא התחלה טובה, אבל אפילו שימוש בקומפטיבילייזרים מאפשר לערבב רק אחוזים נמוכים של חומרים ממוחזרים בלי לפגוע בתכונות המוצר. המסה ודהפולימריזציה משמשים את ענף המיחזור שנים רבות, אבל עדיין בעיקר במוצרים העשויים מ-PET. שיטות אלו מפרקות את הפולימרים חזרה אל המונומרים שמהם הם בנויים, על מנת שאלה יגיבו שוב אחד עם השני ליצירה של פולימרים חדשים.

לאחרונה החלו להשתמש יותר ויותר באפיקי מיחזור של פירוק בחום – פירוליזה או גזיפיקציה – כחלופה להשבה (שריפת פסולת להפקת אנרגיה). בעוד שאפיקי מיחזור אחרים שומרים על המבנה המולקולרי של הפולימרים או המונומרים, הפירוליזה מפרקת את החומר הפלסטי לחומר הבסיס. כתוצאה מהתהליך הזה מופקים דלק, גז ותוצרי לוואי, הכוללים תערובות פחמן החל מדיזל ועד לשעוות. חלק מהשיטות הללו הצליחו לייצר נפטא, שממנו אפשר לפצח אתילן, ליצירה מחודשת של פוליאתילן. נפטא כזו תהייה פאראפינית באופייה ותאפשר לייצר תערובת של נגזרות עשירה בפרופילן ובאתילן. לעומת זאת, הגזיפיקציה מייצרת גז דלקי (Syngas), שהוא גז שמורכב בעיקר ממתאן, מימן, מפחמן חד-חמצני ומעוד גזים פחמימניים מורכבים יותר (ואפר עם תכולה קטנה מאוד של פחמן). את הגז הדלקי ניתן להמיר למספר מוצרים, שאת חלקם ניתן לשלב בשרשרת הערכית לייצור חומר פלסטי חדש. בעולם קיימים כבר מתקנים מסחריים שמנצלים את השיטות הללו. מדובר בהרצות ניסיוניות של מיחזור חומרים פלסטיים לרמת הנפטא. עד למשבר הנוכחי במחירי הנפט והנפטא היו, אפילו, מקרים שבהם התהליכים הללו היו “כמעט-כלכליים”, במיוחד עבור חומרים פלסטיים שבעבר נחשבו כבלתי ניתנים למחזור.

מעקב מהייצור ועד למיחזור

במקביל לפיתוח הטכנולוגיות, מפתחים מדענים שיטות לעקוב אחרי גרגרי הפלסטיק – מהעריסה ועד לקבר, או במקרה הזה, מבאר הנפט או הגז ועד למטמנה, למתקן השריפה, המיחזור, או במקרים רבים מדי, עד לנהרות ולאוקיינוסים.

בשלב הראשון ישולבו ככל הנראה רגשים חכמים, בינה מלאכותית ובלוקצ’יין כדי לשכלל את המעקב אחרי הגרגרים לאורך מחזור החיים שלהם. טכנולוגיית הבלוקצ’יין, בעברית – “שרשרת בלוקים”, היא מסד נתונים מבוזר, שעל תוכנו מסכימים כל הגורמים המעורבים, לכן נוצר מעין ספר חשבונות כללי השמור במחשבים של כל המשתמשים. היצרנים יעמידו את הטכנולוגיות הללו לרשותם של הקמעונאים כדי לעקוב ולשפר את רמת המיחזור מחד, ולצמצם את הפגיעה בסביבה מאידך.

חייבים לקחת בחשבון שבחלק מהמקרים, לא ניתן יהיה למחזר מוצרים חד-פעמיים. במקרים כאלו יאלצו יצרני חומרי הגלם לשתף פעולה עם מפעילי מטמנות מסודרות שיבטיחו, עד כמה שהדבר ניתן, לצמצם הטמנה של פלסטיק ולדאוג להמרה של הפסולת לדלקים, נפטא או כימיקלים. מעטפת ההשקעות לפרוייקטים כאלה תלך ותתרחב ככל שהלחץ הציבורי והחקיקה יתעצמו ויעמיקו ותכלול את המרכיבים הבאים:

  1. עלויות רגשים חכמים ובינה מלאכותית.
  2. עלויות הקמה של מכוני מחקר ייעודיים שישתפו פעולה עם היצרנים, הקמעונאים והממחזרים לאורך השרשרת הלוגיסטית, כדי לשפר את יכולת המחזור של מוצרים חד-פעמיים.
  3. עלויות השקעה ישירה במתקני פירוליזה וגזיפיקציה בקרבתן של מטמנות הפסולת. אלו יפרקו את החומרים הפלסטיים לדלקים, נפטא וכימיקלים.

אחת מההשלכות של משבר הקורונה הנוכחי תהייה, ככל הנראה, הנטייה לצמצם את אורכן של שרשראות אספקה – חזרה לייצור ואספקה מקומית. כלכלת פלסטיק חדשה, שכוללת מיחזור לנפטא ואספקה של הנפטא לפצחן קיטור מקומי קטן (כחלופה למתקני הענק שמוקמים רק בצמוד לבארות נפט וגז), יכולה להיות אחת ההשלכות החיוביות של המשבר. לא חלופה מלאה ככל הנראה, אבל פינה ירוקה ונעימה, שתצמצם את החלק “המכוער” ותדגיש את כל מה שטוב בענף הפלסטיק העולמי.

למידע נוסף:

סורפול: עפר שורק, [email protected]

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin