מס פחמן כחול לבן נכנס לתוקף: מה המשמעות לתעשייה שלנו?

המס החדש מיועד לצמצם את פליטות הפחמן ולעודד מעבר לאנרגיות מתחדשות. התעשיינים השכילו לגדר את הסיכון במגוון מתווים התומכים בהסתגלות איטית אליו 

מס הפחמן בישראל, שהחל להתהוות בשנים 2021-2022 ונעצר, קם לתחייה בעקבות הבור התקציבי שיוצרת המלחמה המתמשכת מאז השבעה באקטובר. הוא נכנס לתוקפו ב-1 בינואר 2025 אך למרות שעבר ריכוך משמעותי על ידי נציגי התעשייה, תהיינה לו השפעות עלינו. 

מטרת העל של המס היא לעודד מעבר לשימוש בדלקים פחות מזהמים ולהקטין את פליטת גזי החממה אשר גורמים למשבר אקלימי גלובלי, בדומה למה שנעשה באירופה. במסגרת החוק, מוטל מס על דלקים שלא מיועדים לתחבורה כגון פחם, מזוט, פטקוק, גפ"מ וגז טבעי, אשר יילך ויעלה בהדרגה עד שנת 2030. מס זה צפוי להעלות את מחירי האנרגיה בכ-5% ואת מחירי המים ב-1% עד לסוף 2030. אך אל דאגה, עליית המחירים עבור התעשייה תמותן במספר מתווים עליהם נפרט בהמשך. 

מהו מס הגבולות (CBAM) האירופאי? 

האיחוד האירופי, במסגרת השאיפה לאפס את פליטות גזי החממה עד 2050, מנהל כבר למעלה מ-20 שנים מנגנון של מסחר מקומי בפחמן החל על יצרנים אירופאים בלבד. מנגנון זה יצר תופעה של "זליגת פחמן" – יצרנים אירופאים מעבירים ייצור (ועל ידי כך את הזיהום והפליטות) למדינות בהן אין מס פחמן וקיימת רגולציית אקלים פחות קפדנית. על כן, בשנת 2023, אימץ האיחוד את מנגנון ה-CBAM (Carbon Border Adjustment Mechanism), אשר החיל תקופת מעבר שבה חברות נדרשות לדווח על הפליטות של המוצרים שהן מייבאות לאירופה, ללא תשלום בפועל. בשנת 2026 צפוי המנגנון להיכנס לתוקף מלא, כולל גביית תשלומים. 

יצואנים לאירופה ייאלצו לשלם "קרדיטים פחמניים" עבור כל טון של פחמן שנפלט בייצור המוצרים שהם מייצאים. מחיר הקרדיטים יהיה מבוסס על מחירי הפחמן באיחוד, כך שלא תהיה משמעות להעברת הייצור למקומות אחרים מחוץ לאירופה. אולם, במידה והמוצרים יוצרו במדינה שבה כבר קיים מס פחמן, התשלום יותאם כדי למנוע "כפל מיסוי". המנגנון מתמקד בענפי תעשייה עתירי פליטות: פלדה וברזל, אלומיניום, מלט, דשנים וחשמל. תעשיות נוספות, כמו הפלסטיק, תתווספנה בהמשך.  

ומה קורה אצלנו? 

מעבר ליתרונות הסביבתיים, למס הפחמן המקומי החדש, יתרון בכך שיקוזז ממס הפחמן המוטל על הסחורות המיוצאות לאירופה. על פי נתוני ה-OECD, הצליחה ישראל לצמצם את פליטות גזי החממה מייצור חשמל ב-10% במשך עשור בזכות הפחתת השימוש בפחם והמעבר לגז הטבעי. למרות זאת, זיהום האוויר נותר גבוה ומדאיג, והפליטות מענפי התעשייה, התחבורה והפסולת המשיכו לגדול. על כן, דחק הארגון בישראל להטיל מס פחמן ולהעלות את המיסוי על הגז הטבעי כדי לעודד מעבר לאנרגיות מתחדשות ירוקות יותר.  

ישראל היא אחת המדינות האחרונות ב-OECD להטיל מס פחמן. יתרה מזו, היא גם אחת האחרונות שמנצלות אנרגיה מתחדשת להפקת חשמל. לראייה, נכון לשנת 2023, רק 10% מהחשמל בארץ יוצר מאנרגיה סולרית. על מנת להשיג את יעדי הפחתת פליטות גזי החממה שישראל הציבה (27% עד שנת 2030 ו-85% עד 2050) עליה להפסיק את השימוש בפחם עד 2026 ולהגדיל את שיעור האנרגיות המתחדשות ל-30%. 

המתווה החדש של מס הפחמן בישראל 

לאחר התנגדויות רבות של התעשיינים בגלגול הקודם של המס, הפעם היה דגש של שיתוף פעולה בין משרדי האוצר, הגנת הסביבה, הכלכלה והאנרגיה ובין איחוד התעשיינים על מתווה משופר לתעשייה. מס הפחמן צפוי לייקר את המס על דלקים פוסיליים (מס הבלו) במאות אחוזים. כך תגדלנה הכנסות המדינה ממיסים ב-2.5 מיליארד ₪ בשנה כשייושם במלואו, החל משנת 2030.  

שיתוף הפעולה של משרדי הממשלה עם התעשייה הניב שלושה מתווים המסייעים לה להתמודד עם החקיקה החדשה: 

• מענקי הסתגלות: מכסות בסכום קבוע, הקטנות עם השנים, ופטורות ממס. הן נקבעות מראש לפי שיעור הפליטות הראשוני של המפעל ופוחתות ב-2.1% בשנה. מענקי ההסתגלות יימשכו עד 2035 והמתווה ייקבע באופן סופי עד 2028 תוך התחשבות במתווי המס העולמיים. מתווה זה רלוונטי למפעלים הצורכים מעל 3489 MMBTU בשנה. 

• מענקי לכידת פחמן: נועדו למנוע מצב שבו מפעל הלוכד את הפליטות שלו, לא ימוסה באופן בלתי מוצדק, היות והמס נלקח במקור – עם צריכת האנרגיה המזהמת.  

• מענקי תמיכה בהתייעלות: סבסוד חלקי של פרוייקטים לקידום צעדים שאפתניים להפחתת פליטות כמו מעבר לציוד חשמלי יעיל אנרגטית. מנגנון זה עדיין בדיונים וצפוי להיסגר במהלך שנת 2025.  

טענות הארגונים הסביבתיים על מס הפחמן 

מס הפחמן מהווה צעד ראשון בצמצום פליטות גזי חממה בישראל, אולם הוא לא יבטל אותן לחלוטין. ה-OECD מצביע כי המס הנוכחי נמוך מדי, בעיקר המס על הגז הטבעי, וממליץ להעלותו. מיסוי חסר זה מעורר טרוניות גם בקרב ארגונים סביבתיים. אלו טוענים כי התמחור הנמוך לא יעודד מעבר לאנרגיות מתחדשות. כמו כן, בחוק החדש אין מיסוי על ייצוא הגז למדינות ללא מס פחמן. מדובר בסכומים גדולים שיכולים להגיע ל-1.5 מיליארד ₪ ב-2030.  

לאחר אישור מתווה ההקלה לתעשייה, עיקר ההכנסות ממס הפחמן תגענה ממשקי הבית הפרטיים ולא מהתעשייה שאחראית על רוב הפליטות. כספי המס נכנסים לקופה הכללית של המדינה ולא ישמשו להשקעות באנרגיות מתחדשות. החוק החדש אינו נותן פתרון למנגנון מסחר בפחמן, אשר נמצא בשימוש באירופה ונמצא כיעיל בצמצום פליטות. 

הקשר בין פליטות הפחמן והפריון בעבודה 

לתעשייה יש אינטרס כלכלי בצמצום פליטות הפחמן. עומסי החום הגבוהים הנוצרים ממשבר האקלים מהווים סביבה לא נעימה לעבודה ואף פוגעים בפריון: ירידה של 15% בתפוקת העובד במבני תעשייה לא מאוקלמים, 50% ירידה בפריון בעבודה בחוץ וירידה של 3.6% בהיקף שעות העבודה במקצועות החשופים לעומסי חום. פער הפריון בין ישראל ל-OECD עומד על 23% עקב עומסי החום הכבדים במדינתנו והוא צפוי לגדול בעתיד.  

דו"ח TCFD – לוקח את האקלים בחשבון 

סיכוני אקלים סביבתיים מעניינים גם את המשקיעים בחברות התעשייה. דו"ח ה-TCFD, אשר התמזג עם ה-IFRS, מרכז מידע זה ומאפשר לחברות להעריך את העמידות העסקית בהשקעות עתידיות. הוא לוקח בחשבון סיכונים במעבר לכלכלה דלת פחמן, סיכונים פיזיים כמו פגעי מזג אוויר, והזדמנויות עסקיות המהוות מענה לאתגרים אקלימיים. בארה"ב חברות ציבוריות מחויבות להגיש דו"ח זה החל מינואר 2026, ומדינות נוספות הולכות בעקבותיה.  

יש לציין כי מס הפחמן הוא רק כלי אחד בסל הכלים של המחוקק. לצידו קיימת התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה וכן חוק האקלים המהווה מסגרת חוקית למעקב אחר ההתקדמות הממשלתית להפחתת פליטות והיערכות למשברי אקלים. אלו מתעדכנים מעת לעת וגם להם השפעה על התעשייה. 

• תודה ל"יעיל" – המכון להתייעלות במשאבים על הובינר שערך בנושאים אלו אשר היווה בסיס לכתבה זו.