מפסיקים לטבוע בפסולת – חזון הכלכלה המעגלית של ישראל בשנת 2030

מצב הטיפול בפסולת במדינת ישראל בזבל. 80% מהפסולת הולכת להטמנה במקום טיפול והשבה כפי שנעשה במדינות רבות באירופה. עם השקת התוכנית השאפתנית של המשרד להגנת הסביבה, יש תקווה שהמהפך עומד להתחיל

בסוף ינואר התקיים הכנס השנתי לטיפול בפסולת ע"ש דני שטרנברג, בניצוחו של המרכז לחינוך סביבתי בפארק המיחזור חירייה. בסופו הושקה התוכנית של המשרד להגנת הסביבה לעשור הקרוב.

המצב כיום- ישראל מול ה-OECD

במילים פשוטות, ישראל מטונפת. המצב בארץ רחוק שנות אור מהמצב באירופה, שם כבר שנים עוסקים במיחזור, בעוד אצלנו פה, 80% מהפסולת הולכים להטמנה הנחשבת כפתרון הגרוע ביותר לבעיית הפסולת.

ישראל מייצרת יותר פסולת עירונית לנפש וגם קצב ייצור הפסולת עולה. בשנה האחרונה נרשמה מגמת גידול של 2.6%, לעומת אירופה, שם נרשמה ירידה של 1.4% בקצב ייצור הפסולת. "בניגוד לאירופה, בישראל יש התנהגות לא רציונלית. גם היטל הטמנה גבוה באופן יחסי וגם שיעור הטמנת פסולת גבוה מאוד. אנחנו יוצאים קרחים מכאן ומכאן". אומרת גלית כהן, סמנכ”לית בכירה לתכנון, מדיניות ואסטרטגיה במשרד להגנת הסביבה.

התשובה למצב תמוה זה טמונה בחקיקה, שבעצם כמעט ולא קיימת בישראל. באירופה יש הסדרה הרבה יותר מתקדמת, עם תמריצים כלכליים כגון תמריצי אחריות יצרן, חובת הפרדה במקור, איסור שימוש בחד פעמי, חובת שימוש בחומר ממוחזר במוצרים שונים כמו בקבוקים, ובעיקר- תקנים.

מקרה בוחן – שבדיה

שבדיה גדולה פי 21 מישראל מבחינת שטח, אבל חיים בה רק 2 מיליון תושבים יותר מאשר ישראל. המודעות לנושא הפסולת התחיל בשבדיה עוד בשנות ה-60, עם התחלה של חקיקה שהניעה את פיתוח המיחזור. במרוצת השנים נחקקו חוקי אחריות צרכן והממשלה הכריזה על הפסולת כמשאב ולא מטרד. היא השקיעה סכומי עתק במתקני טיפול בפסולת. התוצאה לא איחרה לבוא, מעל ל-99% מהפסולת השבדית הולכת למיחזור. חמש שיטות לטיפול בפסולת מהוות את הבסיס לכלכלה מעגלית ומיושמות בשבדיה זה זמן רב:

1. מניעת פסולת: ניתוק הקשר בין צריכה וייצור פסולת. בשבדיה מגבירים את המודעות לצריכה של מוצרים ברי קיימא.

1. איסוף והפרדה של פסולת: בכל בית יש מתקן הפרדה ל-8 סוגי פסולת שונים. המיון חשוב גם להוצאת פסולת מסוכנת מהזרם המרכזי ואיסופה בנפרד.
2. מיחזור: בשבדיה יש כ-600 מרכזי מיחזור. חלק גדול מהפסולת עובר טיפול מקדים. לאחרונה נחנך בדרום שבדיה מתקן גדול של מיון מקדים של טקסטיל בטכנולוגיית NIR. המתקן ממיין 16 אלף טון פסולת טקסטיל. בנוסף, במרכזי המיחזור מטפלים ביולוגית ב-700 אלף טון של פסולת מזון ומייצרים ממנה ביו-גז וקומפוסט ביולוגי אשר נמכרים לחקלאות.
3. השבת אנרגיה: מתקני השבה מספקים כבר היום כ-60% מתצרוכת האנרגיה של ערים גדולות במדינה (burlöv ו-Malmö). חלק מתוצרי שריפת הפסולת נמכרים לתעשיות שונות. מתכות המגיעות למתקני ההשבה מופרדות והן, כמו גם חצץ, נמכרות לתעשיית הבניין.
4. הטמנה: פסולת אשר לא ניתן לטפל בה באף אחד מהשלבים לעיל, עוברת להטמנה, כאשר בשנת 2019 נשלחו להטמנה רק 37 אלף טון.

חזון הכלכלה המעגלית ב-2030 של המשרד להגנת הסביבה

זו לא הפעם הראשונה שהמשרד להגנת הסביבה מציג אסטרטגיה לטיפול בפסולת. לצערנו, חוסר היציבות השלטונית מקשה על הביצוע. כל שר שנכנס משנה את האסטרטגיה לפי ראות עיניו ואין טיפול ארוך טווח בנושא. כעת, מבטיח המשרד להתמקד בכלכלה מעגלית, בהפחתת ייצור הפסולת במקור ובהשפעותיה הסביבתיות תוך מיקסום הפוטנציאל במשאבים הממוחזרים. ימים יגידו אם אכן תוכנית זו תצא לפועל.

היעדים השאפתניים שהוצגו הצהירו על מעבר ל-20% הטמנת פסולת, 26% השבה ו-54% העברה למיחזור. זאת בהשוואה ל-80% הטמנה ו-14% מיחזור הקיימים כיום (6% נוספים – פסולת אורגנית המטופלת בנפרד).

השרה לאיכות הסביבה, גילה גמליאל, התחייבה כי יוקמו מתקני השבת אנרגיה מכספי הקרן לניקיון שהצטברו. אלו ישלימו את הפתרונות הקיימים לטיפול בפסולת. הצעדים ייעשו בשיתוף הרשויות המוניציפליות ויוסרו רגולציות שהקשו על הקמת מרכזי ההשבה בקרבת הערים הגדולות.

העתיד יכול להיות ירוק

אין ספק כי העתיד בהחלט יכול להיות ירוק. זאת רק אם נירתם לעשייה באופן משמעותי, בסיוע של המשרד להגנת הסביבה, אשר ישכיל לדבוק בתוכניתו, יקדם חקיקה והקמת מתקני מיחזור והשבת פסולת. גם אנחנו בתעשיית הפלסטיק ניקח אחריות גדולה יותר על המוצרים ונפעל באופן אקטיבי ואחראי לאיסוף, מיחזור, ושימוש בחומר גלם ממוחזר. כדוגמה לכך נציין את שיתוף הפעולה של נטפים עם נגב אקולוגיה המוזכר בגיליון זה בכתבה נפרדת.