תעשיית הפלסטיק נחשבת לגברית, ואם הולכים אחורה לאוניברסיטה, מגלים כי כבר בלימודי ההנדסה מתחילה מגמה זו. מה אפשר לעשות כדי לשנות זאת? ומה יש לנשים בתפקידי מפתח בתעשייה לומר על כך?
באחת מנסיעותיי האחרונות התנגנה ברדיו פרסומת ליום פתוח בטכניון. לא שאני מתכננת לחזור לספסל הלימודים, אבל מה שתפס את תשומת ליבי היה העובדה שהפרסומת נוסחה בלשון נקבה וקראה ספציפית לנשים לבוא ולגלות את לימודי ההנדסה בטכניון.
שמחתי לשמוע זאת, מכיוון שזוהי עובדה ידועה שבמקצועות מדוייקים ובהנדסה יש פחות נשים מאשר גברים. תמונת המצב אינה שונה גם בתעשייה שלנו. למה בעצם? מה מונע מנשים ללמוד ולעסוק במקצועות ריאליים והאם באמת יש תקרת זכוכית? לכבוד יום האישה הבינלאומי אשר צוין בתחילת החודש, יצאתי לברר מה קורה לצד הנשי לאורך הדרך – החל משלב הלימודים ההתחלתי ועד להתקדמות המקצועית בקריירה.
קצת סטטיסטיקה
לפני שאני צוללת לראיונות עומק, בואו נסתכל קצת על מספרים. ונתחיל מהתיכון! לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמועצה להשכלה גבוהה, בשנת 2022, בקרב תלמידי כיתות י"ב שיעור הזכאות לתעודת בגרות של בנות גבוה מהשיעור של בנים –75.2% לעומת 65.9%, בהתאמה. אם נעבור לאוניברסיטה, נראה כי באופן כללי, הנשים מהוות כ-60% מסך כל הסטודנטים במוסדות האקדמיים, והן הרוב בכל אחד מהתארים: בתואר הראשון – 58%, בתואר השני – 65% ובתואר השלישי – 53%. גידול משמעותי של 43% נרשם גם בלימודי ההנדסה: מ-8,581 סטודנטיות ב-2020 ל-12,310 סטודנטיות ב-2022. עד כאן נראה נהדר! אז בואו נחפור קצת יותר עמוק.
האוניברסיטה בה שיעור הנשים הלומדות הנמוך ביותר היא הטכניון עם 41.8%, והמכללה עם שיעור הנשים הנמוך ביותר היא ה-SCE המכללה האקדמית ע"ש סמי שמעון עם 30.1%. תחומי הלימוד שבהם נמצאו האחוזים הנמוכים ביותר של נשים בתשפ"ג היו במדעים הפיזיקליים (38.7%), בהנדסה ואדריכלות (35.1%) ובמתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (33.4%). המספרים האלו מחזקים את מה שידוע לנו מהשטח. ומה קורה בתעשיית הפלסטיק? האם המגמה זהה?
על מנת לענות על שאלה זו, נדגמו כמה מפעלים בתעשייה המייצגים מגוון תחומי פעילות – יצרני אריזות, לוחות, תרכיזים ותוספים, מוצרי צריכה, וקבלני משנה להזרקה. השמות מוכרים לכולנו: ארן נחשון, כפרית, פלרם, תוסף, ריאון ופלסטוקיט, כתר, פלסטופיל וקבוצת MPP. מדובר אמנם רק במדגם חלקי, אך הוא מאפשר להתרשם מאחוז הנשים המועסקות בתעשייה. בין הנתונים יש שונות גבוהה, כאשר אחוז הנשים המועסקות נע בין 17% ל-42%. בתפקידי ניהול, כולל מטה, הנשים מהוות 10%-65%, בתפקידים מקצועיים לא ניהוליים: 5%-21% ובייצור – 0.6% ועד נתון מפתיע של 31%. המצטיינת באחוז גבוה של נשים בחברה היא ארן נחשון. חלק מהחברות התגאו בנשים העוסקות בתפקידים שנחשבים מאוד "גבריים" כמו מכונאית אחזקה, מנהלת ייצור האחראית על 100 עובדים, מבלטנית וטכנאית הזרקה!
תמיד הצעד הראשון הוא הקשה ביותר
למרות הנתונים הנמוכים שנחשפו, יש מספר לא מבוטל של נשים מוערכות ומוכרות בתעשייה שלנו. חלקן נולדו לתוך התעשייה וגדלו בה ממש מילדות. שמן מעיד על כך: אילה לויטה מנכ"לית אילהפלסט, אפרת פלורנטל-מורה מנכ"לית פלורמא ועינב אלבס סמנכ"לית הכספים של אלבס מוצרי גומי. אחרות, כדוגמת ד"ר מירב פליישר, מנכ"לית תוסף פיוז'ן, הגיעו לתעשייה כי הן פשוט אוהבות כימיה, תהליכי פיתוח ואנשים, ותעשיית הפלסטיק משלבת את כל אלו. ישבתי עם הנשים המרשימות האלו לשיחה על התעשייה שלנו, על הדרך שעשו ושיש לעשות עוד בעתיד כדי לקדם את שילוב הנשים בעבודה.
אחת החוויות שמשותפות לארבעתן היא חוויה ראשונה קצת מלחיצה של כניסה לתפקיד ראשון בתעשייה, שם הן נתקלו ברוב גברי מובהק, בעל ניסיון וידע. "קל לחוש חוסר ביטחון במצבים כאלו", מספרת מירב מניסיונה האישי, "אבל חשוב לזכור שאף אחד בתעשייה לא נולד עם הידע". אילה ועינב מוסיפות: "את צריכה להאמין בעצמך וביכולותיך, ולהוכיח את ערכך במעשים". ואילו אפרת נותנת עצה שימושית: "אם קשה מידי, כדאי אפילו להתייעץ עם מנטורית שתוכל לחזק את הערך העצמי".
צומחים מאתגרים וכישלונות – זה באמת נכון
במהלך הקריירה לא חסרים אתגרים ולפעמים גם כישלונות. זוהי עובדת חיים. גם כשנראה כי הכול מתנהל על מי מנוחות, יש הפתעות וצריך לדעת איך להתמודד איתן. המינוי של אילה למנכ"לית אילהפלסט התרחש בעקבות אירוע לא צפוי, ואף טרגי, שכזה. "אבי הקים את החברה, ולאחר שפרש, אחי הבכור מונה למנכ"ל. לאחר מספר שנים בתפקיד, הוא הלך לעולמו במפתיע עקב דום לב במהלך יום העבודה. האירוע התרחש לפני כשנתיים וחצי, זמן לא רב לאחר פטירת הוריי", מספרת אילה. "את מושכות המנכ"לות קיבלתי ברגע אחד. היו אנשים שלא האמינו שנוכל להתאושש, אבל דווקא חוסר האמונה הזה הכניס לי "רעל" לוורידים, והמריץ אותי להוכיח לכולם שנצא מחוזקים מהמשבר. לא היה הרבה זמן להתאבל. עסקנו בעשייה והוכחנו לעובדים, לספקים וללקוחות שאנחנו ממשיכים". לפני כניסתה למנכ"לות עבדה אילה כסמנכ"לית הכספים בחברה. התפקיד החדש אילץ אותה להיכנס לנעלי אחיה, אשר שלט בצד הטכנולוגי: "הייתי מסתובבת באולם הייצור כמו עליסה בארץ הפלאות. הבאתי זווית ראיה חדשה שגרמה לכולנו לבחון מחדש את התהליכים ולהתייעל".
לעומת אילה שהתמודדה עם אתגר של ייצוב חברה קיימת, מירב התמודדה עם האתגר בהקמת חברה חדשה. "כמי שבאה מעולמות הפיתוח והטכנולוגיה, לפתע הייתי צריכה לעסוק בדברים אחרים – פיתוח שוק, עבודה מול לקוחות, גיוס אנשים מתאימים, ייצוב פתרונות החברה ורגולציה. השקעתי בכך מאמצים רבים. בעולמות הפיתוח, ההצלחה נמדדת בעיקר בהיתכנות הטכנולוגית במעבדה. בכובע המנכ"לות מבינים שההצלחה בעולם האמיתי תלויה גם באספקטים תפעוליים ושיווקיים, ובמערכת היחסים מול הלקוח – פרמטרים שלא פחות חשובים מהטכנולוגיה".
על כישלונות אף אחד מאיתנו, באופן טבעי, לא שש לדבר ולשתף. יחד עם זאת, אנחנו לומדים מהם לקח שאותו נוכל ליישם בהמשך דרכנו המקצועית. אפרת נזכרת בכישלון מתחילת דרכה: "מטבעי אני נותנת אמון באנשים. על כן שלחתי ללקוח מוכר מכולה של תרכיז, ללא הסדרת שלב התשלום. אז במפתיע נעלמו עקבותיו, ועד היום החוב לא שולם. טעות כזו עושים רק פעם אחת", היא מבטיחה.
למה בעצם אין מספיק נשים בתעשייה?
בעוד שאחוז הנשים במקצועות ההנדסה הרלוונטיים עומד על כ-35%, כאשר מסתכלים על השתלבותן בתעשייה, רואים צניחה משמעותית במספרים העומדים על 5%-21% של נשים בתפקידים טכנולוגיים. מדוע נוצר פער זה והאם המצב ניתן לשינוי? אם תשאלו את המרואיינות שלנו – בהחלט כן! "נשים יכולות לעשות הכול, כולל עבודה ברצפת הייצור. היום כבר יש פתרונות לכל הקשיים הפיזיים", אומרת אפרת בנחרצות. מירב מסכימה עימה ומוסיפה: "אני באמת לא מבינה מדוע קיים הפער. אני חושבת שלא פעם האישה עוצרת את עצמה מלהתמודד על תפקידים שדורשים הבנה טכנית ומשלבים כוח פיזי".
כתיקון למציאות, כולן מקפידות על שילוב נשים במגוון תפקידים בחברות שלהן. לדוגמה, באלבס מוצרי גומי מחלקת העיבוד המשלים מבוססת כולה על טהרת המין הנשי ומחלקת החיתוך מנוהלת על ידי אישה. בפלורמא יש מנהלת מעבדה ("עם רישיון למלגזה", מדגישה אפרת), בתוסף, יש מנהלות מוצר, רגולציה, פיתוח, איכות, שרשרת אספקה ומעבדה. גם באילהפלסט יש ייצוג נשי מכובד של 35% מעובדי הייצור.
בחיי שלא שאלתי, אבל בכל זאת דיברנו על איזון בית-עבודה
אין ספק שנשים עושות דברים בצורה אחרת ועל כך מעידות המרואיינות שלנו: "יש תכונות שייחודיות בעיקר לנשים: רב-משימתיות, חלוקת קשב, חוסר אגו, יכולת אמפטיה, ונכונות להתייעץ", מונה אילה את היתרונות.
אלו מתבטאים גם בבית, ולמרות שנשבעתי לעצמי שלא אדבר על איזון בית-עבודה, לא הופתעתי כשהנושא עלה באופן טבעי מכל המרואיינות שלנו. "הדרג הניהולי צריך להכיל את התקופה של "העשור האבוד" שבו הילדים קטנים והטיפול עדיין באופן מסורתי נשען על האם. זו תקופה שעוברת, ואח"כ מקום העבודה נהנה מעובדת נאמנה ומסורה", אומרות עינב ואפרת. מירב מדגישה: "על מנת לנהל קריירה תובענית צריך להצטייד במעטפת תומכת. הכי חשוב להבין שאת אימא טובה ומסורה, גם כשאת מגשימה את עצמך וצריכה להיעדר מהבית ולנסוע לחו"ל".
מה נאחל לדור העתיד?
התקווה שהמצב בעתיד ישתנה עלתה מהנשים המרשימות שפגשתי כאן. כולן מברכות על מציאות בה הן תיתקלנה ביותר פנים נשיות בחברה שלהן, בתערוכות ובכנסים מקצועיים. "אני מקווה שיחול שינוי אמיתי. אישה יכולה לעשות חיל בתפקיד הטכנולוגית או המנכ"לית ולאו דווקא כמנהלת מש"א או כאשת המכירות. אין מקום לפליאה הגברית שלעיתים אני נתקלת בה כאשר אני מפגינה ידע בנושאים טכניים", אומרת מירב, ואילה מסכמת: "לכל מי שמתחילה את דרכה המקצועית אני רוצה לומר, אין תקרת זכוכית והשמיים הם לא הגבול, הם רק שלב בדרך".
