חרבות, אבל מפלסטיק: המלחמה שלנו בתעשייה היא להמשיך לייצר ולחזור לשגרה

עוטף עזה עתיר בתעשיית פלסטיק משגשגת אשר מאז המלחמה ספגה הלם קרב, פגיעות ישירות במבנים ואובדן אנשים יקרים. לצד האבל היא מתאוששת ונלחמת לחזור לפעילות ולשגרה. שוחחנו עם מספר מפעלים בעוטף שמספקים הצצה למצב הנוכחי, ותקווה לעתיד

את הכתבה הזו מורכב לכתוב, לכן התמהמהתי. המילים על הדף לא מתארות מוצר חדש, מכונה או חומר גלם. הן מתארות מפעלים אמיתיים, רצפות ייצור שרגליים דרכו עליהן, אנשים שהכרנו וראיינו לא אחת.

תעשיית הפלסטיק ענפה בעוטף עזה. רבים מהמפעלים ממוקמים בקיבוצים אך יש נוספים גם בשדרות ובסביבה. תחומי העיסוק מגוונים – הרבה יריעות ואקסטרוזיה אבל גם הזרקות, דפוס, ציפויים ועוד. הפגיעה שחוו המפעלים תלויה גם במזל ובמוגנות שהצליחו לשמר ביישוב בו הם פעילים. עבור חלק, מדובר בפגיעה ישירה מהפצצות וטילים ואילו אחרים ספגו אבדות כואבות בכוח האדם. רוב העובדים בתעשייה מגיעים מהעוטף, וגם במקרים בהם לא היו אבדות ישירות בנפש, העובדים חוו אירוע טראומתי וחלקם שכלו בן משפחה קרוב. זה המכנה המשותף, טראומה קיבוצית שממנה יש להשתקם.

היום, בפרספקטיבה של שבוע וחצי מאז פרוץ המלחמה, נראה שרבים מהם עברו את שלב האבל והמציאות מאלצת אותם לעבור לשלב השיקום. החיים ממשיכים והחזרה לשגרה מהווה את הניצחון האמיתי, כמו שרבים מהם מגדירים, על החמאס.

מור תעשיות משדרות ופולישק מניר יצחק

מור תעשיות, המתמקדת באריזות גמישות לתעשייה, נרכשה לפני פחות משנה על ידי קבוצת פלסטופיל. פולישק שבניר יצחק הצטרפה גם היא לקבוצה לפני קצת יותר מחצי שנה ומתמקדת בייצור יריעות מתמחזרות MOPE. נרי נהוראי, מנכ"ל קבוצת פלסטופיל, מספר: "בשבת בבוקר, 6:30, החלו ההתרעות הראשונות להגיע. אני מלווה את האזור והתעשייה כבר 20 שנים. טילים ורקטות לא היוו אף פעם סיבה להפסקת העבודה אבל הבנתי שהפעם מדובר על משהו אחר. התקשרתי למנהלי המפעלים, גידי דוד בשדרות ולשלומי בן לולו בניר יצחק ובהחלטה משותפת סגרנו את העבודה. כל הצוותים נכנסים למרחבים מוגנים וכך נפתחה המשמרת של שבת בבוקר, עם שני צוותים נצורים וציפיה להפוגה מהירה.

לצערי, אחד האקסטרודרים הבכירים שלנו במור, דימה סורוקין ז"ל, לא הצליח לחכות בסבלנות ורצה לחזור למשפחתו עוד באותו הבוקר. ההפצרות שלנו על מחבלים בחוץ, יריות וטילים לא הועילו, הוא יצא מהמרחב והתחיל לנסוע הביתה. בדרך, זיהו אותו המחבלים ופתחו ביריות על הרכב. הוא נהרג במקום.

למזלנו, למרות שאזור התעשייה בשדרות שרץ מחבלים, הם לא ניסו לחדור למפעלים והתמקדו באוכלוסייה האזרחית. הצוות של מור נשאר בממ"ד 36 שעות עד לחילוץ על ידי כוחות הביטחון ואילו הצוות של פולישק המתין "רק" 24 שעות.

מאז אותו הרגע המפעלים הושבתו. זו פעם ראשונה שקורה דבר שכזה. האתר בניר יצחק הוגדר כשטח צבאי שהכניסה אליו אסורה עד לרגע זה. באתר בשדרות, מור תעשיות, היינו צריכים לאסוף את העובדים שרבים מהם פונו לאילת, ים המלח וערד".

בתחילת השבוע, יום ראשון, חזר מור לפעילות. השיחה עם נרי, המנכ"ל, התקיימה משדרות ממש ברגעי ההפעלה הראשונים. "אנחנו מחממים מנועים ברגע זה ממש", הוא אומר בריאיון. "העובדים מגיעים לעבודה, וצוות ההנהלה יחד איתם. תוך יום יומיים נחזור לפעילות מלאה".

ומה לגבי פולישק?

"המוצרים של פולישק ייחודיים בעולם. ללקוחות החברה קשה למצוא תחליף למוצרינו, ואנחנו מחויבים לחזור לפעילות מהירה עבורם. קיבוץ ניר יצחק עדיין מוגדר כשטח צבאי סגור ואנחנו לא יכולים להגיע לעבודה. עשינו תיאום ציפיות עם הלקוחות, המפעל לא נפגע, וברגע שיינתן האישור, נחזור לפעילות. בינתיים אנחנו משלבים את עובדי פולישק בעבודה במור. אני מאמין שתעסוקה וחזרה לשגרה מסייעת בהחלמה מהאירועים האלו".

בפולישק לא היו אבידות ישירות בנפש, אולם בקרב העובדים יש פצועים שצריכים להתאושש.

מור תעשיות שכלה שני עובדים:

• דימה סורוקין שיצא מהמפעל בשבת בבוקר על מנת להצטרף למשפחתו.
• הודיה סוויסה שנרצחה יחד עם בעלה בשדרות.

יהי זכרם ברוך!

כפרית – כפר עזה

אין אחד שלא מכיר את כפרית בהיותה ספקית תוספים וחומרי גלם לכל תעשיית הפלסטיק. הקיבוץ בו שוכנת החברה, כפר עזה, ספג את אחת מהמהלומות הקשות במלחמה הנוראית הזו. המחבלים שחדרו לקיבוץ החזיקו בו שעות ארוכות. 72 מחבריו נרצחו או נחשבים נעדרים, ביניהם שלושה מעובדי המפעל שנרצחו בבתיהם.

כמו במקומות אחרים, גם כאן לא הפגינו המחבלים עניין רב במפעל ותשומת ליבם הופנתה לאוכלוסייה האזרחית. המפעל, שנותר ללא פגע, עצר את פעילותו ועד לרגע כתיבת שורות אלו לא טרם חזר לשגרה. אתרי קבוצת כפרית ברחבי העולם, באירופה, ארה"ב וסין מסייעים להשלים את הפער שנוצר מהעדר הייצור בישראל. דניאל זינגר, מנכ"ל הקבוצה כולה, מספר: "30 מעובדי כפרית ישראל מתגוררים בכפר עזה. ספגנו אבדות של אנשים יקרים לליבנו שתרמו רבות לפיתוח החברה. עובדים רבים חוו אירועים קשים ובני משפחותיהם נפגעו, נחטפו ונרצחו. מחר יש לנו ארבע לוויות, אחת מהם של חמישה אנשים בני משפחה אחת. האסון בלתי נתפס".

יחד עם זאת, העובדה כי המפעל אינו נפגע כלל מספקת תקווה לחזור לשגרה כשהמצב הביטחוני יאפשר. "כפר עזה הוא הבית שלנו ואין מחשבות על העתקת המפעל. למרות אי-הוודאות כפרית ישראל יחד עם כל חברות הקבוצה – מהווה קבוצה חזקה, עמידה ואיתנה. הוכחנו בעבר את יכולתנו להתאושש ממשברים חמורים בעבר. המשבר הזה, לא יהיה היוצא מן הכלל. אנחנו מקבלים המון תמיכה וסולידריות מכל הצוותים שלנו בחו"ל, מהלקוחות, מהספקים ומשותפים אחרים, תמיכה המחממת את הלב. אנו בטוחים שבכוחות משותפים של כל העובדים והמנהלים, נמשיך להיות שחקן מוביל בתעשייה, למען עתיד טוב יותר".

כפרית ישראל שכלה שלושה עובדים:

• נדב גולדשטיין, איש יקר ורב עשייה, סמנכ"ל פיתוח עסקי וחדשנות בקבוצה שנרצח יחד עם בתו הבכורה. אשתו ושלושה מילדיו עדיין נעדרים.
• דורית בר אילן עובדת החברה.
• אביב קוץ, דירקטור בחברה, אשר נרצח עם כל משפחתו בביתם.

יהי זכרם ברוך!

פולג – קיבוץ גבים

קיבוץ גבים, השוכן צמוד לשדרות, ניצל מפלישה. הרבש"ץ האמיץ, זיו אביב, נתקל בסיור שבת שגרתי במחבלים רבים שניסו לפרוץ את שער הקיבוץ. בקרב קשה, פנים אל פנים כאשר רק שני מטרים וגדר פשוטה מפרידה בינהם, הוא לחם בחירוף נפש ומנע מהם לחדור לקיבוץ. המשמעות של כישלון הייתה ברורה לו. במהלך הלחימה נפצע זיו מכדורים ברגליו אך לא ויתר. לאחר דקות ארוכות חברה אליו כיתת הכוננות שהצליחה לקחת את העניינים לידיים, להבריח את המחבלים, ולסייע לזיו.

פולג שייכת לקבוצת POLIFILM הגרמנית. אבי ניב, מנכ"ל החברה, מספר: "הקיבוץ ניצל בנס ואף אחד מעובדינו לא נפגע ישירות. לצד זאת, כל העובדים גרים בעוטף, רובם התפנו ויש מחסור גדול בכוח האדם. חברינו מכפר עזה ובארי נהרגו והתחושות קשות מאוד. כרגע האזור פונה לחלוטין. כדי לא לפגוע בלקוחות, העברנו כל מה שניתן למפעל בגרמניה. הבעלים הגרמני של הקבוצה הודיע בצורה חד משמעית שהוא נותן לנו גיבוי מלא ויסייע בכל צורך. אנחנו מנסים לחזור לשגרה, עדיין לא לייצור אבל לפחות לעבודות מנהלה. עדיין מוקדם להסיק מסקנות. אין ספק שיש צורך להשקיע אנרגיות בטיפול רגשי שיעבד את הסיטואציה אליה נקלענו. אני מעריך כי השנה הנוכחית תהיה מאתגרת אבל נצלח אותה ונתגבר".

צ.ל.פ מקבוצת תדביק – שדרות

לקבוצת תדביק שני אתרים בדרום, האחד בקיבוץ נגבה, שהיה מרוחק מעט מהאירועים והשני, ממש בחזית, בשדרות. גילי דרורי הבעלים ומנכ"ל הקבוצה מספר: "בשדרות אנחנו מחזיקים מרלו"ג ופעילות ייצורית מצומצמת. עם תחילת האירועים סגרנו את שערי המפעל והכנסנו את העובדים לממ"ד. הייתי איתם כל הזמן על הקו ואפילו עליתי על האוטו והתחלתי לנסוע לכיוון. באזור ראשון לציון, כאשר החלו להגיע עוד ועוד ידיעות על המצב, התחלתי להבין שלא ניתן להתקרב והסתובבתי על עקבותיי. אזור התעשייה בשדרות שרץ מחבלים אבל הם לא התעניינו בכניסה למפעלים. עובדי האתר שהו למעלה מ-24 שעות בממ"ד עד שחולצו בשלום על ידי כוחות הביטחון. את המחסור במזון פתרנו חלקית על ידי פריצה למכונות המזון האוטומטיות הפזורות ברחבי המפעל. בתמיכת הספק, קיבלנו הסברים על הדרך הנכונה והבטוחה לפריצת אליהן".

החשמל למפעל חזר אחרי 48 שעות של השבתה, ביום שני בערב. בצ.ל.פ לא איבדו זמן וכבר ביום שלישי, שלושה ימים לאחר המאורעות, חזרו כבר לעבודה. "כולנו הגענו לאתר, גם אני וגם צוות ההנהלה. זו רוח הלחימה והאחדות שאנחנו צריכים להפגין עכשיו. אנחנו לא יכולים להסתער עם נשק, אבל התפקיד שלנו הוא לדאוג שהמשק ימשיך לעבוד. שהאזרחים בסופרמרקטים, יוכלו לרכוש מוצרים ולהמשיך בשגרה. זו הניצחון האמיתי על החמאס". יום לאחר מכן נראה שהמאורעות לא הסתיימו ורקטה נחתה בתוך המרלו"ג של החברה. "היא יצרה נזק גדול אבל הצלחנו להתגבר על האירוע ולהתאושש", מספר גילי.

את המחסור בכוח אדם פתרו בצ.ל.פ. בצורה יצירתית: "שכרנו 10 חדרים בבית מלון הסמוך אלינו שנמצא באזור רגוע יחסית. אנחנו משכנים שם את העובדים שרוצים ומאפשרים להם לגור במקום בטוח ולשמור על שגרת עבודה. זה מספק פתרונות גם עבור אלו שמשפחתם פונתה. אני מאמין שחזרה מהירה לשגרה מצמצמת את זמן ההתאוששות מהאירועים האלו. לצערי, העובדים מהפזורה הבדואית חוששים להגיע כרגע לעבודה אבל אנחנו מצליחים להתמודד עם המצב.

בצ.ל.פ. נרצח עובד ייצור אחד משדרות בעת היתקלות עם מחבלים.

יהי זכרו ברוך.

פולימר גבולות – קיבוץ גבולות

חברת פולימר גבולות, השוכנת בקיבוץ גבולות היא אחת החברות הדרומיות ביותר בעוטף. באופן שגרתי החברה אינה פעילה בסופי שבוע ועל כן בתחילת המלחמה לא היו עובדים במפעל. "כמו מרבית יישובי העוטף, הצבא לא אישר כניסה לאזור למשך כשבוע", מספר אודי אורנשטיין, יו"ר החברה. "גם לא הייתה לנו גם פניות נפשית לחזור לשגרה ורבים מעובדינו פונו למקומות בטוחים יותר. לשמחתי, המפעל אינו ניזוק במאורעות ועם קבלת האישור מצה"ל שהגיע היום, כשבוע וחצי לאחר תחילת הלחימה, התחלנו לחזור לפעילות חלקית. אנחנו מחזירים ברגישות את העובדים שחלקם חוו תופת בביתם, מנסים להתחשב וגם לענות על צרכי הלקוחות שלנו. בהנחה שהאירוע ימשך על פני כמה שבועות, אין לנו ברירה, וכמו בחיים אנחנו חייבים לחזור לאט לאט לפעילות. זה הדבר הנכון לעשות, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה נפשית. לשמחתנו לא ספגנו אבדות ישירות בנפש וכוח האדם של החברה יתאושש ויחזור לפעילות מלאה".

UBQ – קיבוץ צאלים

רק מספר קילומטרים בודדים מפרידים את קיבוץ צאלים מהקיבוצים שיושבים ישירות בגבול עם עזה. אבל המספר הזה היה משמעותי בבוקר ה-7 לאוקטובר, עם פרוץ ההתקפה האכזרית של חמאס. הקיבוץ עצמו לא ספג חדירה ישירה, והמפעל לא נפגע פיזית, אולם הפגיעות בנפש רבות. רבים מהעובדים גרים ביישובי העוטף ושניים מהם איבדו את חייהם. רבים אחרים שכלו בני משפחה קרובים, חברים ומכרים. בחברה מסייעים ככול הניתן לאלו שאיבדו את ביתם, תומכים ומעודדים. "כחברה, אנחנו מגלים חוסן במהלך התקופה הנוראה הזו. יש לנו צוות יוצא מן הכלל ונמשיך במשימתנו להפוך את העולם למקום טוב יותר עבור כולנו", מבטיח ג'ק טאטו, מנכ"ל UBQ.

UBQ שכלה שני עובדים:

• הדר ברדיצ'בסקי, עוזרת בקרה, שנרצחה יחד עם בעלה בכפר עזה בעודם נלחמים בחירוף נפש במחבלים. התאומים שלהם, בני ה-10 חודשים בלבד, הוחבאו בממ"ד וחולצו לאחר 12 שעות בו היו לבדם.
• אורי רוסו, מהנדס ומנהל האחזקה בחברה נרצח בהגנה על משפחתו.

יהי זכרם ברוך!

DIGIPACK – שדרות

משפחתו של יפתח שטרן, מנכ"ל החברה, נטועה היטב ביישובי העוטף. החברה ממוקמת באזור התעשייה בשדרות, הוא עצמו גר במפלסים, אחותו בכפר עזה ואחיו בבארי. לא נראה שמישהו היה יכול לחלק לו קלפים יותר קשים מאלו בתקופה הזו. "אני מודה לאל שהמשפחה הגרעינית שלי בחיים", הוא אומר בשיחה איתנו, שבוע וחצי מאז פרוץ המלחמה. אולם משפחתו המורחבת ספגה אובדן חיים ופציעות.

DIGIPACK מספקת שירותי דפוס דיגיטלי על יריעות פלסטיק. את השירות הזה לא ניתן למצוא במקומות אחרים בארץ. היא מצומצמת בכוח האדם ומחוייבת לזמני שירות מהירים מאוד ללקוחותיה, בין 10-7 ימים עבודה. הזמנים הקצרים הם אחד מיתרונות הטכנולוגיה אולם בימים כמו אלו, הם מאתגרים במיוחד.

"האזור עדיין לא בטוח לעבודה והעובדים פחות זמינים", הוא מספר. "זמני האספקה המהירים שלנו חייבו אותנו למצוא פתרונות מהירים ללקוחות. בשבוע שעבר, שלושה ימים מאז פרוץ הלחימה, הסתערתי עם חברים ואחים לנשק על המפעל. חילצנו משם גלילים מודפסים על מנת שנוכל להעביר אותם לקבלני משנה שיסייעו לנו בשלבי הלמינציה והכנת השקיות. ביניהם ניתן למנות את ארגם תעשייה גמישה ו-HP אינדיגו שהתגייסו לעזרה והעמידו את מכונות הדפוס הדיגיטלי, הלמינציה והכנת השקיות שלהם לטובת ההזמנות שלנו. השילוב הזה, של חברה קטנה וזמני אספקה קצרים מאתגר. מצד אחד הלקוחות חייבים לקבל את ההזמנות כרגיל, ומצד שני אם העובדים לא מצליחים להגיע אנחנו לא יכולים לייצר. אין כאן כוח אדם עודף או חליפי".

בימים האחרונים מגיע יפתח בכל יום למפעל, מלווה בסיירת מטכ"ל קטנה משלו, חברים לנשק שדואגים שהכניסה והיציאה משם תסתיים בשלום. הם מחלצים גלילים והיום אפילו הפעילו לראשונה את הייצור. "מרבית מלקוחותינו הם חברות החיוניות למשק ואנחנו עושים ככול שביכולתנו על מנת להמשיך ולספק להם פתרונות אריזה. להוות אי של יציבות בתוך תקופה של חוסר וודאות. לצד זאת, אנחנו חייבים להגיע קודם לרגיעה באזור כדי שכוח האדם יחוש בטוח ויחזור לשגרה", הוא מסכם.

נציין כאן שתי חברות נוספות שספגו מהלומות אישיות קשות באירועים האחרונים.

ארז מוצרים תרמופלסטיים – שדרות

מנכ"ל החברה, אשר נעים, שכל את בנו אמיר נעים שנלחם בכיתת הכוננות של קיבוץ ארז והצליח למנוע מהמחבלים לחדור פנימה. הוא נהרג בחילופי האש.

ליבנו עם המשפחה, יהי זכרו ברוך!

אמרז – צומת עד הלום

חברת אמרז רחוקה רק מעט מיישובי העוטף. מרחק שהספיק למנוע את האיום של חדירת מחבלים. לצערנו, הילה קיילין, אחותה של מנכ"לית החברה ליעד הר לב נרצחה במסיבה שבקיבוץ רעים.

ליבנו עם המשפחה, יהי זכרה ברוך!

התאחדות התעשיינים מתגייסת לסיוע

לאור המצב פתחה התאחדות התעשיינים בחדר מצב הפעיל 24/7 ונמצא בקשר עם כלל גורמי החירום הממשלתיים. הוא מתכלל את כלל פעילות התעשייה הישראלית במצב המיוחד ועוסק בכל נושאי החירום: סגירת פעילות ייצורית במפעלים, איסוף דיווחים על פגיעות, חסמים בפעילות הייצורית, כניסת עובדים פלסטינאים חיוניים ועוד. למידע נוסף ניתן לפנות ל-בן דוד הראל, מנהל תחום פלסטיקה גומי ואריזות בהתאחדות.