החמ”ל של התאחדות התעשיינים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

ראיון עם אורן הרמבם והראל בן דוד מהתאחדות התעשיינים על הפעילות הנמרצת בניהול משבר הקורונה. החל מהגדרת מפעלים חיוניים, החרגת יצואנים וענפים במשק, התווית מסלולי תמיכה והבנה כי תעשייה ישראלית היא הכרח אסטרטגי

מקובל להאמין כי האדם לוקח את גורלו בידיו, אולם משבר הקורונה העביר לראשונה את גורלה של חברה לכוחות החזקים ממנה. רגולציית המדינה קבעה מי יעבוד וכיצד, הגבלות שינו את הרגלי הצריכה של מוצרים והמסחר בין המדינות היה נתון בכאוס.

מאחורי הקלעים של המשבר הייתה פעילות נמרצת, מאבקים ודיונים של נציגי התעשייה אל מול מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. את התעשייה שלנו ייצג ענף הפלסטיק, הגומי והאריזות בהתאחדות התעשיינים והעומדים בראשו – הראל בן דוד, ראש הענף ואורן הרמבם, מנהל איגוד מוצרי צריכה ובניה אליו שייך הענף.

מקימים את חדר המצב

“עם תחילת התפרצות הקורונה בסין ההתאחדות הקימה חדר מצב”, מספר אורן. “ההתייחסות הראשונה הייתה בעיקר להיבטים של ייצוא וייבוא, שחרור סחורות ומציאת חלופות במהירות. אולם הקורונה המשיכה להתפשט ועד מהרה התכנסו יחד עם מנכ”לי משרדי הממשלה על מנת לדון בהטלת המגבלות הראשונות על המשק. מטרתנו הייתה לאפשר לכמה שיותר חברות בתעשייה לעבוד, למרות ההנחיות העומדות להיות מושתות על המשק. צוות ההתאחדות עבד 24 שעות ביממה. החלטות מדינה והנחיות יצאו בשעות הקטנות של הלילה והגבנו להם מיידית. לאורך המשבר נתנו מענה לאלפי שאלות שהגיעו מחברי האיגוד. כל פניה נענתה.

החשש הגדול ביותר היה שמחלה של עובד אחד, תשבית מחלקה ואפילו מפעל בגלל הנחיות הבידוד. לכן, ההתאחדות הכינה מדריך המסביר כיצד להקטין את הסיכון, חלוקה למשמרות, שמירת מרחק, חיטוי, היגיינה, כך שחלילה אם יהיה עובד שחלה או שנכנס לבידוד הפגיעה בייצור תהיה מינימלית.

ברדק המפעל החיוני

הגדרת מפעל חיוני בישראל לא עברה ריענון זמן רב. כתוצאה מכך ענפים שבפועל היו חיוניים למשק לא היו זכאים להגדרה זו. “גם כאן נכנסנו לתמונה ועזרנו להכניס סדר באי וודאות ששררה בתעשייה”, מספר הראל. “עברנו מפעל מפעל וסייענו לבחון את הפעילות שלו כך שיוגדר כמפעל חיוני תוך אספקת האישורים הנדרשים. חשוב להבין כי שלב זה היה קריטי להישרדות החברה. אישור זה מאפשר לנותני שירותים להמשיך ולהגיע לחברה, מאפשר לעובדים לעבוד וגם משדר יציבות ללקוחות החברה.

אצלנו התפרצה המגפה לפני שהיא הגיעה לארה”ב ודרישות החלו להגיע מהשטח, על ידי יצואניות גדולות ככתר, סטנלי וסטארפלסט, לאפשר להן להמשיך לעבוד ולייצא. חברות המחזיקות מפעלים בחו”ל הכריזו שבמידה ונפסיק את הפעילות התבניות יועמסו על אוניות ויעזבו תוך כמה שעות את הארץ. כדי לענות לצורך זה ההתאחדות הצליחה להכניס להגדרת ענף חיוני כל מפעל המייצא מעל ל-25% מתוצרתו והדבר היה בשורה של ממש לחברות רבות”.

ענף נוסף שעבר החרגה מההנחיות הוא ענף הבניה. ענף זה מקרין בצורה ישירה על תעשיית הפלסטיק מכיוון מפעלים רבים המייצרים חלקים לענף, צנרות, ציוד חשמלי וציוד לפנים הבית. “בעבודה משותפת עם התאחדות הקבלנים, ענף הבניה הוחרג כענף חיוני שיכול להמשיך לעבוד כמעט ללא מגבלות. הענף נשען על 50,000 עובדים פלסטיניים ובלעדיהם הוא יושבת. גם כאן יצרנו מנגנון שיאפשר להם להישאר בישראל לתקופה של חודשיים להמשכת העבודות”, מספר אורן. המשך הפעילות בענף הבניה נתנה זריקת מרץ להמשך העבודה של תעשיית הפלסטיק ושל המגזר העסקי.

מסלולי תמיכה

מהר מאוד הבינו בהתאחדות את גודל המשבר הכלכלי המתקרב ובפעילות נמרצת מול הממשלה נפתחו מסלולים לתמיכה: קרן הלוואות בערבות מדינה הפכה לנגישה יותר במטרה לגשר על התקופה הבעייתית, הנחות ארנונה למפעלים בשיעור של 25% מהארנונה השנתית, הקפאת אכיפת תחומי רגולציה שונים כמו הגנה הסביבה, ביטוח אשראי בערבות ממשלתית, מתן אורכות לאישורי כיבוי אש ורישיון עסק והרחבת שעות עבודה במטרה לתמוך במשמרות.

“בעידוד של ההתאחדות”, מספר אורן, “הקצתה המדינה תקציבים לפיתוח מוצרים להתמודדות עם הקורונה. גם תקציבים של הרשות לחדשנות שעוכבו בגלל העבר ממשלה שוחררו. חיבור הידע במכון המחקר היישומי מרכז הפלסטיק והגומי לתעשייה תרם לפיתוחים מהירים וחדשניים של מוצרים להגנה מפני קורונה. אולם לצערנו בישראל, היקף תוכנית תוכניות הסיוע נמוך בהשוואה לעולם ויש עוד עבודה לעשות מול המדינה”.

שעתה של תעשיית האריזה המקומית

אין זה סוד כי לפני משבר הקורונה ידעה תעשיית האריזה המקומית ימים לא פשוטים והתמודדה עם ייבוא מתחרה בתנאים לא אפשריים מטורקיה, סין והודו. “המשבר חידד מחדש את הערך של התעשייה המקומית”, מספר הראל המכהן גם כראש מכון האריזה. “פתאום נוצרה סיטואציה שאין פתרונות חיצוניים ותעשיית האריזה נדרשה לספק ביקוש הולך וגובר, להגדיל ייצור ולנהוג ביצירתיות. אלו אומנם צרות טובות אבל לא פשוט להגדיל ברגע את יכולות הייצור בעשרות אחוזים. אנחנו מקווים שגם בהמשך תכיר תעשיית המזון בגמישות ובביטחון האסטרטגי שמספק הייצור המקומי”.

“תחום נוסף שזכה לעדנה מחודשת הוא החד פעמי. מגמת הקיימות היוותה איום ממשי על מפעלי ההזנה. המשבר הראה לעולם כי הפתרון הנכון הוא לא הפסקת שימוש. אין כל פתרון הגייני אחר”.

מצטיינים באילתור

“במהלך המשבר באה לידי ביטוי יכולות האלתור והתושייה הישראלית”, מספר הראל. “חברות עשו שינוי מהיר והתחילו לייצר מוצרים שמתאימים למצב. ביניהם: כתר עם משקפי מגן, אביפלסט פיתח קו לחלוקי מגן, 3BY עם מטושים וסטנלי לייצור חלקים למכונות הנשמה. שימור יכולת הייצור המקומית הוא זה שאיפשר את התגובה המהירה. חשוב להגיד כי התעשייה לא ניצלה את המצב להפקעת מחירים. מדובר בהירתמות אמיתית של החברות ורצון לעזור”.

ומה בעתיד?

“התעשייה שלנו עבדה בשיא המשבר, גם אם בהיקפים שונים. שני שווקי יעד גדולים, ארה”ב ואירופה, נמצאים בהאטה כאשר באירופה המצב השתפר לפני ארה”ב. החשש הוא שכוח הקניה של הצרכן נפגע, מוצרים שאינם בסיסיים יהיו פחות נדרשים ויתכן ונראה פגיעה במוצרי הצריכה”, מספר הראל.

“המשבר הדגיש את האיתנות של תעשיית הפלסטיק המקומית ואת חשיבותה. המסר שאנחנו מעבירים למדינה הוא פשוט – יש לנו יכולות, תנו לנו לעבוד אבל את תשכחו אותנו בסוף. אם התעשייה המקומית הייתה נפגעת, לא היינו יכולים להגיב כך והיינו נשארים בלי מכונות הנשמה, מטושים וציוד מגן! ציונות זו לא מילה גסה. המדינה וגם המגזר הפרטי צריכים לתת ביטוי לחשיבות האסטרטגית של הייצור המקומי, להעדיף תוצרת מקומית ולהילחם בייבוא במחירי היצף”.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin