שלושה טילים תוך 24 שעות – ומשק האנרגיה של ישראל המשיך לתפקד

אורית ברחורדר, מנהלת את חברת כרמל אולפינים בקבוצת בזן, היא תופעה. בחורה קטנת ממדים וצנועה, עם אנרגיות מתפרצות. לראיון היא מגיעה בסרבל עבודה כחול ומלוכלך, כי מה שמתאים לעובדים שלה – טוב גם בשבילה. מהנדסת כימית בהכשרתה שסוגרת כבר מעל לשני עשורים במגוון תפקידים ממהנדסת במתקן ועד לראש הפירמידה. גם היא בוגרת של פרופ' משה נרקיס שהעמיד אחריו אנשים מוכשרים המאיישים את תעשיית הפלסטיק והאקדמיה בישראל.

"את יודעת מה שבר לי את הלב", היא מספרת ומתייחסת לתקופה המאתגרת שעברנו כולנו, וכרמל אולפינים במיוחד, במהלך המלחמה האחרונה עם איראן, "קודם כל העובדים הטובים שאיבדנו עקב פגיעת טילים", היא מספרת, ומתייחסת לאיגור פרדקין, אורי לוי, ודניאל אברהם שנהרגו מפגיעה ישירה במרכז האנרגיה. "בנוסף", היא ממשיכה, "במישור העסקי, עצרנו את הייצור לחודשיים וחצי. בעקבות זאת, בסוף התקופה, לקוח וותיק שלנו בתחום האקסטרוזיה נאלץ לסגור גם הוא את אולם הייצור. הדממת הקווים, שבעה במספר, הייתה כואבת. אומנם לא הצלחנו לספק חומר, אבל לא עזבנו אותו לבד. כל הדרג הניהולי שלנו היה איתו שם כשהאורות כבו, כי גם אם אין חומר – מחויבות מקצועית לא מכבים".

כרמל אולפינים מספקת כמחצית מצריכת ה-PP וה-PE בארץ. איך בכל זאת עוברים חודשיים וחצי של הדממה?

כדי לענות על השאלה הזו, צריך להבין שהאתגר של כרמל אולפינים לא התחיל עם המלחמה באיראן. כבר בתקופת הקורונה שהעולם עמד מלכת, נדרשה החברה לתמוך כמעט בבלעדיות בדרישות הגבוהות של הייצור בישראל. "כבר אז שמנו את השוק המקומי בראש סדר העדיפות", מספרת ענבל פרידמן, מנהלת שיווק ומכירות שוק מקומי. "סגרנו את השיווק לחו"ל, למרות שזה פוגע בנו בטווח הארוך, והתעשייה בישראל העריכה את זה ושמרה לנו אמונים".

למרות זאת, אין מה להשוות את התקופה של הקורונה, למלחמה האחרונה

"ב-7 באוקטובר עמדנו למבחן חוזר ומשמעותי יותר. מתוך 450 עובדים, גויסו כ-50 עובדים" מספרת אורית. "אלו שנשארו בשטח הרגישו שגם הם גויסו למילואים – רק במדים כחולים. משמרות כפולות מסביב לשעון תוך מתח בטחוני תמידי. עברנו למצב חירום כאשר על הנייר נערכנו לתרחיש הגרוע מכל, פגיעה ישירה". וזו אכן קרתה. "עברנו בשלום את המערכה עם חיזבאללה, אבל במערכה מול אירן נפגענו".

גשר, גשר, גשר של זהב

גלעד לנדאו, מנהל אגף אחזקה מספר: "הפגיעה הראשונה השביתה גשר צנרת ראשי המעביר צנרת בין שלושת היחידות של בזן (כרמל אולפינים, בתי הזיקוק וגדיב). חשמל, קיטור, צנרת תקשורת ועוד. צוותי העובדים המסורים של הקבוצה, בשיתוף חברת חשמל וחברת בזק פעלו מיידית לתיקון הקווים שנפגעו. תוך כמה שעות חלק גדול מהקווים חזרו לפעילות. העובדים גילו מסירות יוצאת דופן, תחת טילים, הודעת וואטסאפ אחת, וכולם היו כאן, השאירו משפחה ובאו לעבודה".

על הפגיעה של הטיל הראשון הצליחו בבזן להתגבר, אבל אז הגיעו שני טילים נוספים, שנפלו יום אחרי, על מרכז האנרגיה ומסוף הדלקים. "זה שיתק אותנו", מודה גלעד. "מרכז האנרגיה מייצר חשמל, וקיטור, 480 טון לשעה. על החשמל יכולים להתגבר, אבל בלי קיטור פשוט לא ניתן לעבוד. הוא הכרחי לכל הקבוצה, גם לדלקים וגם בכרמל אולפינים".

עם קיטור כל כך חיוני, לא נערכתם מראש לתרחיש כזה? הרי זה לא סוד שהאתר היה על הכוונת של כל אוהבינו

ואכן, שלושה דודי קיטור בכרמל אולפינים המשיכו לספק קיטור. אולם התסריט שלא נלקח בחשבון היה אובדן יכולות ייצור הקיטור לקבוצה כולה, כולל יחידת הדלקים.

"אנחנו באמצע המלחמה מול איראן, משק אנרגיה במשבר, ויש צורך לאומי של המדינה לסולר, דלק למטוסים, אספלט למסלולי המראה ונחיתה ועוד. טובת המדינה הצריכה מאיתנו לתעדף. וכך דודי הקיטור של כרמל אולפינים ייצרו קיטור לטובת משק האנרגיה וסיפקו קיטור ליחידת הדלקים, פשוט כי אין ברירה".

ומה עם תעשיית הפלסטיק? יש כאן מאות מפעלים, עשרות אלפי מקומות עבודה שתלויים באספקת החומרים שלכם. הבעיה חמורה אך יותר מכיוון שמי שעובד עם כרמל אולפינים לא נוטה להחזיק אצלו מלאים. מושכים לפי צריכה, כאשר כל המלאים מוחזקים באתר הייצור אצלכם.

"זה נכון מאוד", אומרת ענבל, "אולם דווקא ההתנהלות הזו נתנה לנו יתרון משמעותי". בחצר של כרמל הוחזקו מלאים שלא נפגעו. בעזרת ניהול חכם שלהם, עם הקצאות מוקפדות, הצליחו לעבור את התקופה עם מינימום של פגיעה בתעשייה המקומית.

"לפני הפגיעה החזקנו מלאי תפעולי גדול בחצר הן לפוליאתילן והן לפוליפרופילן, שהספיקו לכל צרכי התעשייה לתקופה משמעותית. מתוך הבנה כי הלקוחות הגדולים יכולים ויודעים לייבא, תעדפנו לקוחות בינוניים וקטנים. החלוקה הייתה מאוד מדויקת, ממש ברמת המשטח, מתוך הכרות של הצריכה החודשית של כל לקוח ולקוח. הכל תוך תקשורת רצופה ושקופה איתם. זו אופרציה שכאו"ל לא רגילה אליה, אנחנו מוכרים בכמויות גדולות, אבל זה היה הכרחי כדי לשרוד את התקופה. לשמחתנו, החוסר בפוליפרופילן לא פגע בלקוחות. אולם בפוליאתילן המצב היה יותר מאתגר והיו מפעלים שהיו צריכים לסגור לקראת סוף התקופה".

בתחילת אוגוסט ציפתה כל התעשייה לחזרה של כאו"ל לעבודה. אולם כמה ימים לפני, הופתענו כולנו כאשר זו נדחתה בחודש, לתחילת ספטמבר. תוכלו להסביר מה בדיוק קרה שם?

"צרות באות בצרורות", אומרת ד"ר ג'ני גולדמן, חוקרת במו"פ בחברה. "אנחנו לא בית הזיקוק היחידי בישראל, ואתר נוסף פעיל באשדוד. לצערי, הם נסגרו לשיפוצים בסמיכות לפגיעה בנו. לאחר מכן, לפי הדיווחים שלהם, אשדוד קיבלו חומר גלם מזוהם שפגע ביכולות הייצור. אך אחד לא צפה את זה ולמרות התוכנית המקורית הבנו שחייבים להמשיך לתעדף את יחידת הדלקים. היינו הפתרון היחידי שנשאר למשק האנרגיה של מדינת ישראל".

ומה עם צעדי שיקום? בניית מרכז אנרגיה מחדש עומד על הפרק?

"לצערנו, מרכז האנרגיה שנפגע לא יוכל לחזור לעבוד אבל פרוייקט להקמת תשתית חדשה כבר נמצאת בשלבים מתקדמים מאוד. בינתיים, שני דודים חדשים שקנינו נכנסו לעבודה ואפשרו לנו החל מספטמבר לחזור לפעילות – גם בייצור האולפינים וגם בייצור הדלקים", מספר גלעד. "בחודשיים וחצי שנכפו עלינו לא ישבנו בשקט, ניצלנו את הזמן כדי לשפר את רמת הייצור ואמינות המתקנים והקדמנו אחזקות וטיפולים. התקנו גם מערך אוטומטי לאריזת שקי ה-PE, הכל בעצמנו כי מומחים מחו"ל לא מגיעים לארץ. זה היה רגע שהבליט עד כמה הידע המקומי שנצבר כאן לאורך שנים הוא משאב אסטרטגי של ממש. נקווה שלא נזדקק לזה בהמשך, אבל במידה וכן, היכולות הטכניות המשופרות שלנו יעמדו לנו גם בעתיד".

למרות גודל הפגיעה, החודשים האחרונים חשפו משהו עמוק על תעשיית הפלסטיק בישראל: היא אומנם תלויה בכרמל אולפינים, אבל היא גם יודעת להתגמש, להתארגן מחדש ולפעול באחריות. העובדים שחזרו לאתר תחת אש, מנהלי הייצור שהתעקשו על רציפות תפעולית, והלקוחות שגילו סולידריות – כל אלה אפשרו למשק הפלסטיק הישראלי לעבור את אחד המשברים החמורים בתולדותיו. כעת, כשהייצור שב לפעול וההשקעות בשיקום ובעתיד כבר יצאו לדרך, המסר העיקרי מהסיפור ברור: תשתית מקומית חזקה היא לא רק עניין עסקי – היא מרכיב קריטי בחוסן הלאומי.