מדריכים את דור העתיד – מולטיפק פלסטיק מביאה את התעשייה למערכת החינוך

אהוד נוימן, מנהל הפיתוח העסקי בחברה, דן פרת מנכ"ל עמותת תעשיידע, ועדן זהר–אברהם – מנהלת פעילות תעשיידע בדרום הארץ, מספרים על קידום מעמד התעשייה בישראל באמצעות קישור התכנים התיאורטיים הנלמדים בכיתה ליישומים במפעל התעשייתי

כיצד נדע להדריך את ילדינו בבואם לבחור מקצוע? האם אנחנו בכלל עובדים ומתפרנסים במשלח היד שחשבנו שיפרנס אותנו? שאלות אלו ורבות נוספות מאפיינות את העשורים האחרונים, ואפשר לסכם אותן תחת הכותרת של עולמות תעסוקה וטכנולוגיה מתפתחים ומשתנים. מכיוון שמדובר בשאלות גורליות, משמח לגלות כי שחקנים בתעשייה המקומית פועלים לחיבור עולמות הידע התיאורטיים שתלמידים פוגשים בכיתה לידע מעשי ברצפת הייצור. צעדים אלו מהווים פעמים רבות זרע לבחירת משלח–יד טכני בעתיד. 

שוחחנו עם אהוד נוימן – סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת מולטיפק פלסטיק, המעניקה פתרונות הנדסיים למפעלים בתעשיית הפלסטיק בישראל, עם דן פרת – מנכ"ל עמותת תעשיידע לקידום החינוך בעולם טכנולוגי משתנה ועם עדן זהר–אברהם – מנהלת תוכנית בעמותה לשילוב תלמידים בתעשייה בדרום הארץ.

אהוד נוימן סמנכ"ל פיתוח עסקי במולטיפק פלסטיק, מרצה בפני תלמידי כיתה י' במגמת מכטרוניקה בבית הספר דרכא בגין בגדרה.

אהוד, ספר קצת על הפעילות שלך במערכת החינוך

"זכיתי לתת הרצאה לפני תלמידי כיתה י' במגמת המכטרוניקה בבית הספר התיכון 'דרכא בגין' שבגדרה. במסגרת ההרצאה בנושא "הזדמנויות בתעשייה בדגש על חדשנות ותעשייה מתקדמת", שמחתי מאוד לענות על שאלות, ולראות עניין אמיתי של שתלמידים בעולם העבודה בחוץ. אני יכול לומר שמבחינתי הפעילות הזאת הייתה תיקון, כי החוויה הלימודית בית–הספר שלי לא השאירה זיכרונות חיוביים. אומנם הגעתי כל יום לכיתה, אבל לא בשביל ללמוד. לצערי, בדרך כלל הלימודים מנותקים מהעולם האמיתי. לתלמידים אין מושג לגבי שיגרת תעסוקה אמיתית במקצוע שנדמה להם שבו הם מעוניינים, ולפעמים הם פוסלים מקצועות שיכולים להפתיע אותם לטובה. אנחנו במולטיפק פלסטיק, יחד עם גופים נוספים בתעשייה הישראלית, בשיתוף עמותת תעשיידע, מנסים לשנות את התמונה הזו".

אם לא בבית הספר, אז איך בכל זאת אתה נדבקת בחיידק התעשייה?

"הרבה בזכות אבא שלי שהקים את החברה שלנו. בצעירותי הכיוון הטכנולוגי לא היה בראש מעייני בכלל, תמיד החשבתי את עצמי כאיש של אנשים, ופחות של טכנולוגיה. אבא שלי זיהה את הצדדים החזקים שבי וידע לשדך אותם לתפקיד – שבו אני מקשיב הרבה לאנשים ומתאים להם את הפתרונות הנכונים עבורם. כך מצאתי את עצמי עובד עם אנשים, אבל בעולם הטכנולוגיה. העניין בטכנולוגיה עצמה לא איחר להגיע – כי אין דבר מספק יותר מלהתאים את הפתרון האופטימלי ללקוח מרוצה. זה מצחיק כי ממישהו שהיה בטוח שטכנולוגיה היא לא הכיוון שלו, מצאתי את עצמי לומד ומתעדכן על התפתחויות חדשות מתוך מוטיבציה ועניין אישי".

כיצד ניתן לשפר את הדימוי של עולם התעשיה והטכנולוגיה אצל התלמידים, ולהפוך אותו למושך יותר?

"אני חושב שאחד הצעדים החשובים הוא לשבור סטיגמות על 'עבודות שחורות' בתעשייה. רק היום הייתי במפעל שנראה מדהים – נקי ומהוקצע." אומר אהוד. "זאת ממש המהות של העבודה שלנו בעמותה" מוסיף דן פרת, מנכ"ל תעשיידע. "בימים כתיקונם וללא הגבלות קורונה מיוחדות, אנחנו מביאים תלמידים אל מפעלים ברחבי הארץ. שם הם רואים שלא מדובר בסדנאות יזע ולא מדובר בעבודות רוטיניות ומשעממות. התלמידים רואים בעלי מקצוע שחיים את הידע התיאורטי שהם לומדים ונבחנים עליו בכיתות”. 

האם התוכנית שלכם מתמקדת בתחום ההייטק?

"לאו דווקא" מציינת עדן זהר–אברהם, מנהלת תוכנית שילוב תלמידים בתעשייה בדרום מטעם העמותה. "יש פעילויות מעולם התוכנה וההייטק במטרה לחשוף ילדים לתחום זה בגיל צעיר. אבל למקצועות אלו יש כבר יחסי ציבור מצוינים והמשכורות הגבוהות בענף מושכות אותם גם בלי העזרה שלנו. חוסר המוטיבציה הגדול יותר נמצא במקצועות טכנולוגיים בענפים אחרים בתעשייה. למרות שהשתלבות בהם תאפשר לאותו עובד עבודה מספקת ומתגמלת. במפעל פלסטיק, לדוגמא, או במפעל בתחום האגרוטק, לא צריך רק אנשים שמבינים בכימיה ובפולימרים, אלא גם אנשי מכונות, עובדים בתחום הנדסת החשמל, המפעל גם עוסק בפעילויות מסחריות ועסקיות… אנחנו חושפים תלמידים ממגמות שונות הרלוונטיות לכל הפעילויות האלה".

מה המדינה יכולה ללמוד מגרמניה, שם לחינוך הטכנולוגי יש מעמד שונה מבישראל?

"המערכת בגרמניה שונה מאוד ואני לא בטוח שזה יתאים לכולם בארץ", עונה דן. "יש שם מערכת מסודרת של הכשרות מקצועיות בבתי ספר ייעודיים, כאשר התלמיד מבלה מחצית מזמנו, שלושה ימים בשבוע, במפעל ולא בבית הספר. הוא עובר תקופה ארוכה של למידה, תקופה נוספת של התלמדות, ולאחר מכן מתחיל לעבוד ממש, בשכר. אני חושב, שפעילות החינוך צריכה להתעדכן בהתאם לשינויים החלים בעולם התעסוקה, ולספק לתלמידים חוויות המדמות את עולם העבודה, קצת כמו מה שקורה בגרמניה. לדעתי מערכת החינוך מתחילה לפעול בכיוון הזה. דרך הפעילויות שלנו אנחנו עוזרים לנוער לקבל החלטה נכונה יותר עבורם כשיגיע הרגע לזה. אנחנו לא דוחפים אותם לאף כיוון, רק מספקים תמונה מלאה יותר".

האם יש היענות של מפעלים וחברות לסייע בזה?

"יש היענות עצומה, ואהוד כאן יסכים איתי. לכאורה חבורת נערים ונערות צוהלת מהווה הפרעה בשגרת העבודה, ולרבים יש סדר יום עמוס ולחוץ. אולם, למרות כל אלה, מצאנו שהמפעלים מפנים זמן ומתנדבים להעביר הרצאות וסיורים לתלמידים. חלקם אפילו מעוניינים להמשיך בפרויקטי מחקר משותפים. חברות המתעניינות יכולות לבחור לעבוד מול אוכלוסיות ספציפיות כמו נוער בסיכון, תלמידים מצטיינים, עבודה מול תלמידים מהמגזר החרדי או הערבי, או עם תלמידות – לקידום החינוך הטכנולוגי אצל נשים". 

העלאת המודעות לתעשייה אצל הנוער יכולה לשנות משהו במצב הקיים בתעשייה. "בחלק מהמפעלים שאני מגיע לבקר בהם בעבודתי" מסכם אהוד, "אני רואה רק אנשים מבוגרים. איפה כל הצעירים? למה אף אחד לא רוצה לקחת חלק בדברים המדהימים שהמקומות האלה עושים? מדובר בפרנסה מכובדת, תפקידים מעניינים וסביבת עבודה נעימה. אני חושב שהבעיה היא במודעות – לי יש מזל שגיליתי את זה בעצמי, ודרך העבודה עם תעשיידע אני מקווה לפתוח עולמות אלו לאנשים נוספים".