בעוד הפרלמנט האירופי ממשיך לקדם חוקים והתקנות אוטוטו נכנסות לתוקף, התעשייה נמצאת בחוסר וודאות וענף המיחזור מדשדש מסוף 2023. מהם האתגרים העומדים לפנינו ולאן פנינו מועדות?
10 מרץ, 2025
תמונה 1: מרבית הפסולת המפוזרת בחוף הים עשויה מפלסטיק.
שנה 2024 מתקרבת לקיצה, ובסופה מפעל המיחזור לפסולת ביתית ליד העיר בריסטול שבאנגליה עתיד לסגור את שעריו לתמיד. הנהלת החברה מצהירה כי מאמציה "נפגעו משמעותית מהתנאים המאתגרים בשוק". זוהי אינה טרגדיה, בוודאי בראי המתרחש במדינתנו בשנה האחרונה. עם זאת, הדבר נותן אינדיקציה לאתגרים העולמיים הקיימים בתעשיית המיחזור.
הפרלמנט האירופי מרבה לקדם חוקים ורגולציות שמטרתן לעודד מיחזור, מילוי ושימוש חוזר, וצמצום פלסטיק. לעיתים נראה כי בכל יום צץ חוק חדש. בשנה האחרונה הועברו בין השאר רגולציות המגדירות יעדים לצמצום האריזות, אוסרות על סוגים מסוימים של אריזות חד פעמיות, מגבילות את השימוש ב-PFAS, וכמובן מגדירות יעדי מיחזור שאפתניים.
על פי אותן הרגולציות, מעתה כלל אריזות הפלסטיק יאלצו לעמוד בקריטריונים מחמירים שיקבעו כי הם ניתנות למחזור, למעט יוצאי דופן בודדים. רגולציות אלו כוללות חובת שילוב חומרים ממוחזרים באריזות, ויעדי מיחזור מינימליים. לדוגמא, עד 2029, אזרחי האיחוד האירופי יידרשו לאסוף 90% ממכלי המשקה החד פעמיים העשויים מפלסטיק או מתכת.
אך לא הכול ירוק. עם סיום השנה, נכנסים היעדים לתוקף, כולל הרגולציה הקובעת כי על כל בקבוקי ה-PET להכיל לפחות 25% חומר ממוחזר. גם מדינות מסוימות בארה"ב כמו קליפורניה, וושינגטון וניו ג'רזי הצטרפו למגמה. הנחיות אלו משאירות את התעשייה בחוסר וודאות. מקורות חומרי הגלם הממוחזרים אינם וודאים, וכך גם העונשים הצפויים.
נכון לעכשיו, אף מדינה באיחוד האירופי לא קבעה בבירור מה יקרה אם מותגי המשקאות יסרבו לעמוד בהנחיה. לטענת גורמים בתעשייה, העונשים צריכים להיות משמעותיים על מנת להמריץ את החברות לפעולה. רגולציות דומות שהועברו בעבר, כגון המס הניתן בבריטניה על אריזות המכילות פחות מ-30% חומר ממוחזר נכשלו. בסופו של דבר היצרן והצרכן העדיפו לשלם את המס, 200 פאונד לטון, על פני מחיר החומר הממוחזר שעלה עליו.
בנוסף, קיימת מחלוקת בקרב חברות האיחוד האירופי לגבי אופן הפיקוח על תכולת החומר הממוחזר בבקבוקי הפלסטיק. נכון להיום, יש מדינות שהצהירו כי החובה לשילוב ממוחזרים תהיה בכל בקבוק ובקבוק. אחרות הצהירו כי כל אפשר להסתכל על סל המוצרים של כל היצרן לחישוב הממוצע. השאר הסתפקו בביצוע ממוצע על כלל הבקבוקים בשוק המקומי. מדובר בכאב ראש משמעותי ליצרנים, בייחוד אלו הפועלים במספר מדינות.
תמונה 2: אחוז האריזות הניתנות למיחזור, להתכלות, או לשימוש מחדש אצל היצרניות ממשיך לנוע סביב ה-64%. הדרך ל-100% עוד ארוכה.
בעוד תחזיות כלכליות מתחילת השנה ניבאו לקראת 2025 התאוששות קלה בשוק הפלסטיק הממוחזר, הדוחות הפיננסים הנוכחיים מציירים תמונה של ציפיות שנותרו ללא מענה. מגמת העלייה הצפויה בביקוש ל-rPET לא התממשה, ושווקי הפולימרים האחרים שומרים על יציבות או חווים קשיים. מחירי החומר הבתולי ירדו משמעותית בשנת 2023, עם ירידה בביקוש כתוצאה מהמיתון הכלכלי העולמי ועלייה בהיצע. הדבר הביא לפער מחירים משמעותי מהחומר הממוחזר. הכנסות פחותות ומלאים שנותרים ללא קונה מאיימים על הפעילות של חברות מיחזור באירופה. הן מביאות לסגירה של מפעלים, ואף גורמות לחברות רבות לא להתקדם עם טכנולוגית המיחזור הכימי.
למרות הקשיים הנוכחיים, דווקא הרגולציות המתוכננות להיכנס לתוקף באירופה, ארה"ב ואסיה בשנים הקרובות הן אלו שעשויות לסמן את השינוי במגמה. הן יתנו דחיפה נוספת לטובת השימוש בחומרים ממוחזרים. בטווח הקצר התנאים בשוק אמנם מאתגרים, אך כל התאוששות עשויה לגרור אחריה תגובת שרשרת שתסחוף את התעשייה כולה. התנאים נותרו הפכפכים וקשים לחיזוי, אך במבט לעתיד ישנה אופטימיות.
גם הדוח המצוין של קרן מקארתור, המשקף עמדות של 250 יצרנים ו-55 ממשלות החברות בה, מדגיש את החשיבות בשיתוף פעולה בין הממשלות לתעשייה על מנת להגדיל ביקוש לחומר ממוחזר ולעמוד ביעדים סביבתיים. הדוח מסמן את הפחתת אחוז הפלסטיק הבתולי והגדלת השימוש ב-PCR באריזות כשניים מהיעדים הבולטים שלו. נכון לדוחות האחרונים, המצב בפועל מראה כי הדרך עוד ארוכה. בעוד שחברות מסוימות עשו צעדים משמעותיים, אחרות הגדילו את השימוש בפלסטיק בתולי. למעשה, אחוז האריזות הניתנות למיחזור, להתכלות, או לשימוש מחדש אצל היצרנים החברים בקרן לא השתנה רבות בשנים האחרונות ונע סביב ה-64%. שיפורים בתחום שכן נראו בשנים האחרונות הגיעו מפיתוחים ומאמצים פרטניים שונים של החברות.
כך למשל, חברת Coca-Cola השיקה בקבוקי משקה ללא תווית המאפשרים מיחזור מלא, ופועלת להחליף בקבוקים ירוקים כמו Sprite בבקבוקים שקופים הטובים יותר למיחזור. בדומה, חברת Walmart פועלת כבר כמה שנים להגדלת אחוז האריזות הניתנות למיחזור במוצרי חברה, מ-53% ב-2020 למעל 80% כעת.
תמונה 3: המאמצים להקטנת השימוש בחומר בתולי והגדלת אחוז ה-PCR במוצרים של עשרת החברות הגדולות בעולם למוצרי צריכה.
יש לציין כי חומרים רבים ניתנים למיחזור טכנית, אך אין זרמי להם מיחזור פעילים. למרות זאת, תכנון מוצר שכזה הוא שלב ראשוני משמעותי במאמצי המיחזור. קיימים סוגים של אריזות קשיחות, כמו אריזות PP ואריזות PET המיוצרות בתרמופורמינג, שאומנם כיום אינם מתמחזרים במלואם, אך טכנית ניתן לגשר על הפער ולמחזרם בעתיד הקרוב. הדבר יאפשר להגדיל את אחוז החומר הממוחזר בתעשייה ב-7%.
בניגוד לאריזות קשיחות, שהמסלול למיחזורן העתידי ברור, המצב עם אריזות גמישות מורכב יותר. הן עשויות מתערובת חומרים הפוגעת באיכות חומר הגלם הממוחזר מהן. בנוסף, קיימות אריזות גמישות קטנות, שלא שווה להקדיש את המאמץ לאיסופן ומיחזורן.
מענה לאתגרים אלו מחייב שילוב כוחות בין מדיניות ממשלתית ובין חברות בתעשייה. במקרים מסוימים בהם ניתן, ממליצה הקרן לעבור מאריזה גמישה לאריזה קשיחה הניתנת למיחזור. המלצה זו בעייתית ותגרור אחריה שימוש נרחב בחומרי אריזה. במקרים בהן לא ניתן לעבור, יש לפתור את האתגרים באמצעות פיתוחים חדשניים, אך אלו אינם זמינים כיום.
מאמץ המיחזור הוא עולמי. הפסולת שנוצרת במקום אחד עוברת בין הנהרות והאוקיינוסים ומזהמת את כלל העולם. בעוד שאוסטרליה יכולה להציב יעדי מיחזור שאפתניים, צריך לקחת בחשבון כי מדינות אפריקאיות כמו רואנדה רק עושות את צעדיהן הראשונים בעולם המיחזור. עם זאת, ניתוח עדכני שבוצע בהולנד, מבהיר שמיחזור פלסטיק נותר האסטרטגיה המעשית והיעילה ביותר לקידום כלכלה מעגלית. הסתכלות גלובאלית על הבעיה וצורות הפתרון שלה זו הדרך היחידה להביא לשיפור משמועתי.
*תודה מיוחדת לעוזי קלברמן על התמיכה בכתיבת הכתבה.
המגזין האחרון
גיליון #48 | ספטמבר 2025
