איך מתמודדים עם המחסור החמור בכוח אדם?

חלק מהעובדים מפונים לאזורים מרוחקים, חלק מגויסים בצו 8, חלק עם הילדים בבית וחלק פשוט מפחדים להגיע. מה עושים?

תמונה 1: נתונים לגבי מדינות החברות ב-OECD. מגמה הפוכה בין כמות שעות העבודה שנתיות ובין גובה הפריון לעובד, לפי מדינות.

מלחמת חרבות ברזל הציפה אתגר ישן, שמלווה את כולם בשנים האחרונות: המחסור בכוח אדם. הפעם, לא מדובר רק במחסור הסטנדרטי אליו התרגלנו, אלא נסיבות שהובילו מפעלים להתמודדות עם עשרות אחוזים של עובדים שאינם מגיעים לעבודה. חלקם מגויסים, חלקם פונו לאזורים מרוחקים בחסות המדינה כמו אילת או ירושלים, חלקם נשארים עם הילדים בבית וחלקם פשוט מפחדים להגיע. 

ספקי האוטומציה והדיגיטליזציה מתכנסים יחד כדי לעזור

על מנת לחשוב על פתרונות, אירחה חברה SU-PAD מפגש שולחנות עגולים של ספקי אוטומציה, אינטגרטורים ומומחים שיזם המכון לייצור מתקדם. השיח התמקד בפתרונות מידיים ובאפליקציות מדף כמו מישטוח, צביעה וריתוך. זיו שדה, מנכ"ל החברה סיפר "פתרונות מדף יכולים להיות מיושמים בלוח זמנים מהיר של שלושה חודשים. אני מעריך שלא נצא מהמצב במהירות, הגזרה הצפונית תטופל בשלב כלשהו, ומומלץ למפעלים התחיל להיערך".

למרות הצורך הברור, ביצוע השקעות בתקופה זו של אי וודאות מאתגר כל חברה. גם על הפן הזה שוחחו במפגש יחד עם נציגים של משרד הכלכלה במטרה לפתוח מסלולי תקצוב חדשים לטובת הנושא. 

אתגר נוסף שעלה בשיח הוא הקשב הניהולי בתוך המפעלים לקדם פרוייקטי אוטומציה דווקא בתקופה זו. פתרונות קיימים כוללים יועצים המוצמדים למפעלים בצפון ובדרום על ידי המכון לייצור מתקדם ומשרד הכלכלה. אלו עוזרים לתכלל את הפרוייקט ולקדם אותו. התקווה היא שתמיכה שכזו תורחב לכל הארץ בהמשך.

תמונה 2: מפגש שולחנות עגולים במשרדי SU-PAD בו לקחו חלק ספקי אוטומציה ואינטגרציה, בארגון המכון לייצור מתקדם.

יותר פרויקטים של אוטומציה ופחות של מצוינות מפעלית ומערכות מידע

אמיר דולב, סמנכ"ל התפעול במרכז לייצור מתקדם סיפר כי אם בעבר, עברו תחת ידיהם פרויקטים בתחום מצוינות מפעלית ומערכות מידע, בחצי שנה האחרונה, השתנה תמהיל הפרויקטים והם עוסקים יותר באוטומציה ודיגיטליזציה. צורך זה תופס תאוצה בעקבות הלחימה.

"היעד הרשמי שלנו הוא שיפור הפריון הנמוך בישראל בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD", הוא אומר. לסוגייה זו נראה פתרון פשוט: נעבוד יותר והפריון יעלה. ובכן כאן מעמיד אותנו אמיר על טעותנו: "בניתוח נתונים רואים שדווקא המדינות בהם עובדים הכי הרבה הן עם הפריון הנמוך ביותר. מנגד, במדינות בהן הפריון גבוה, עובדים פחות ומרוויחים יותר". יוצאת דופן לכך היא יפן, הנתפסת בצדק כתעשייה המאמצת אוטומציה. שם אכן עובדים פחות שעות, אך הפריון נשאר נמוך. "התרבות הניהולית המלחיצה לא מאפשרת לעובדים להתבטא, ליזום ולהיות שמחים במקום עבודתם. גם זה פרמטר משמעותי בשיפור הפריון".

הנתונים האלו נראים לכם מוזרים? ובכן, לא בהכרח. מחקרים הראו כי שעות העבודה היומיות שאפקטיביות עומדות על 5.5 שעות בלבד. "לנו בישראל קשה לתפוס את זה. חונכנו על תרבות חלוצית, עם עבודה כערך, אבל המציאות שונה. בעבודה חכמה ואוטומטית נייתר משימות רוטיניות, נאתר מראש צווארי בקבוק ותקלות, עוד לפני שהן מתרחשות. נגדיל את יעילות הייצור וזמן מכונה ונצמצם פחתים. ירידה בשעות העבודה פותרת את החוסר בכוח האדם. השכר הגבוה יותר לשעה, יחד עם סביבת עבודה מתקדמת, ימשכו עובדים חדשים ואיכותיים לתעשייה".