הרובין הוד של תעשיית הפלסטיק

כמו לא מעט רעיונות מוצלחים, גם הרעיון עליו מבוססת חברת ההזנק TextRe נולד ממפגש מפתיע בין עבר לעתיד. לי כהן, עורכת דין בהכשרתה עם התמחות בתחום האנרגיה המתחדשת, לא תכננה להקים סטארט-אפ בתחום הפולימרים. אבל הרקע שצברה לאורך השנים, גם ברמה האישית וגם המקצועית, הפך לבסיס איתן להקמת החברה שלה.

כבת למשפחת תעשיינים מענף הטקסטיל, העבירה לי את ילדותה ברצפות מפעלי הטקסטיל של אביה. האחרונים מבניהם שעוד היו בישראל מוקמו במחסום ארז, במציאות שנראית כיום כרחוקה שנות דור מאיתנו. שם בילתה לי הרבה מילדותה, והכירה מקרוב את עולם הטקסטיל הסינתטי העשיר בבדי פוליאסטר וניילון. עם ההתנתקות נסגרו המפעלים והועברו לירדן ולמזרח הרחוק – אך הקשר עם החומרים והחשיפה לכמויות הפחתים העצומים שהתעשייה היו מייצרת נשארו חקוקים בליבה.

רק לאחר שנים של עיסוק בתחום המשפטי בנושאי קיימות, חיברה כהן את הנקודות. "סוף סוף נפל לי האסימון. הבנתי שתעשיית הטקסטיל מייצרת כמות פסולת עצומה, אותה סוג פסולת שתעשיית הפלסטיק המסורתית צמאה לו. רציתי לבנות גשר שיאפשר להזרים את החומר הזה בין התעשיות, ולעשות את זה בצורה מוצלחת שתתאים לשיטות העיבוד של התעשייה הקיימת, בלי לדרוש ממנה לשנות את כל מה שהיא יודעת ורגילה לעבוד לפיו".

כהן גייסה שלושה שותפים עם ידע תעשייתי משלים: אביה משה כהן – תעשיין טקסטיל ותיק, אריאל ידוב – לשעבר מנהל הפיתוח של אבגול, בעל מומחיות בבדים לא ארוגים, וג'ק ויכסלבאום המוביל את תחום הפיתוח העסקי. יחד הם הקימו את TextRe מיזם שמציע מענה חדשני לאתגר מורכב: מיחזור של פסולת טקסטיל מעורבת לטובת חומרי גלם איכותייים לתעשיית הפלסטיק המסורתית.

טקסטיל וטכנולוגיה: מאתגר למקור הזדמנויות

על מנת להבין את פוטנציאל הפסולת, והתועלת, שהמיזם הזה יכול להביא, נצלול רגע למספרים: הידעת שכ-30% מהבגדים המיוצרים עבור רשתות האופנה כלל אינם נמכרים? העולם מייצר בכל שנה כ-125 מיליון טון פסולת טקסטיל. זו מורכבת מפסולת תעשייתית ופסולת לאחר שימוש צרכנים. רובה המוחלט, מעל 85%, מוטמן באדמה ואחראי על שחרור מיקרופלסטיק או נשרף. רק אחוז אחד (!) ממוחזר כימית חזרה לסיבים. תהליך זה דורש משאבים עצומים, עתיר בשימוש באנרגיה, ומתקשה לעבור את שלב הכדאיות, גם אחרי יותר מעשור של ניסיונות, פיתוחים טכנולוגיים והשקעות עתק.

והנה מספרים נוספים, שמדברים בעיקר לתעשיית הפלסטיק: יותר מ-80% מהטקסטיל המודרני עשוי מסיבים סינתטיים, פוליאסטר וניילון. אלו בדיוק אותם פולימרים הנפוצים לשימוש בתעשיות ההזרקה והאקסטרוזיה.

לא רק מיחזור – אלא התאמה לתעשייה הקיימת

הבשורה של TextRe אינה נעוצה רק בהפיכת פסולת הטקסטיל לחומרים פלסטיים הנדסיים, אלא בתירכוב ייעודי המאפשר לקבל בסוף התהליך חומרים המותאמים במדויק לדרישות תעשיית הפלסטיק, מבלי לדרוש שינויים במכונה או בתהליך העיבוד, כל זאת במחיר תחרותי. החברה מציעה כיום שתי משפחות תירכובים:

⬩ תירכוב מבוסס PET המכיל נכון להיום, כ-50% חומר מטקסטיל ממוחזר. מאמצים להגדלת אחוז הממוחזר מתבוצעים בימים אלו

⬩ תירכוב מבוסס PA המכיל כבר עד 95% חומר מטקסטיל ממוחזר

חומרים אלו עברו ניסויים מוצלחים בתנאי ייצור תעשייתיים: הזרקה לקולבים תעשייתיים באולטרפלסט והזרקה של חלקים לתחום הרכב אצל רימוני, כל זאת מבלי לשנות את זמני המחזור או את הגדרות ההזרקה.

"המבחן האמיתי הוא בשטח", אומרת רונית רום, סמנכ"לית המוצר. "רצינו לוודא שלא מדובר רק בתיאוריה, אלא בחומר שמתנהג כרגיל, כך שיהיה קל לשילוב בקווי ייצור קיימים. התוצאה הייתה ברורה, החומר עבד חלק, בלי הפתעות וזו ולידציה חזקה מאוד עבורנו".

בין מזרח למערב: רשת פסולת גלובלית

כמו בהרבה מיזמי מיחזור, חלק מהותי הוא הבטחת מקורות חומר גלם ממוחזרים אמינים וזמינים. כיום החברה פועלת במספר ערוצי אספקה. כ-25% מפסולת הטקסטיל הגלובלית הינה ממקורות תעשייתיים, מפעלי טקסטיל בירדן ובאסיה וזה זרם הפסולת הראשון שהחברה החלה לטפל בו. זוהי פסולת איכותית, אחידה וקלה לעיבוד והחברה אף חתמה על LOI עם ספק גדול באסיה. בין היתר מתקיים שיתוף פעולה עם חברת הספורט תפרון שגם השקיעה אסטרטגית בחברה.

שאר חומרי הגלם מגיעים מפסולת לאחר שימוש צרכני. אלו זרמים שנחשבים לאתגריים יותר, ושעד כה נשלחים להטמנה. גם בגדים חדשים שלא נמכרים, אותם 30% שלא עוזבים את המחסן, משמשים כחומר גלם מצוין לתרכובות החברה. את האיסוף והמיון מבצעות חברות המתמחות לכך, בעיקר באירופה שם תחום מיחזור הטקסטיל מפותח במיוחד, גם בהיבטי הרגולציה.

אז למה לא למחזר טקסטיל חזרה לטקסטיל?

בעולם אידיאלי, טכנולוגיות המיחזור היו מתקדמות עד כדי כך שכל מוצר היה מתמחזר בחזרה לשימושו המקורי ב'כלכלה מעגלית סגורה'. אולם בטקסטיל, מיחזור הסיבים חזרה לסיבים חדשים, דורש הליך כימי (ולא מכאני כמו שמציעה TextRe) לשם קבלת חומר גלם מספיק איכותי שישמש ליצירת סיב חדש. זאת בגלל הרכבים שמכילים תערובות של בדים ופולימרים, ותהליך העיבוד עצמו הגורם לקיצור הסיב.

לעומת זאת, התהליך שפיתחה החברה  לתעשיית הפלסטיק המסורתית, מאפשר שימוש גם בתערובות פסולת לא אחידות. תהליך התרכוב  מתמודד בהצלחה עם מגוון רחב של הרכבים, כולל כאלה המכילים למשל לייקרה וצבעים סינתטיים, ומאפשר לייצר חומר אחיד, יציב, מותאם למכונות עיבוד קיימות, עם שיפורי זרימה, טיפול בריח, והתאמה לדרישות התעשייה.

כסגירת מעגל – מכוונת החברה את חומרי הגלם שלה גם למוצרי פלסטיק המשמשים את עולם האופנה. "במקום לראות בפסולת את הסוף, אנחנו רואים בה התחלה", אומרת כהן. "חומר שמתחיל את דרכו כבד טקסטיל, יכול להפוך לקולב, מעמד תצוגה ואביזרים. זוהי כלכלה מעגלית במיטבה". לצד זאת קיימים גם שיתופי פעולה עם חברות נוספות בתחום הרכב והאביזרים לבית.

ההזדמנות לשותפים חדשים מהתעשייה

לאחר קבלת מענק מהרשות לחדשנות באוגוסט האחרון, החברה נערכת להקמת מתקן חצי-תעשייתי במהלך שנת 2026, ולתחילת מכירות מסחריות נרחבות ב-2027. במקביל, היא מגייסת השקעות ממשקיעים אסטרטגיים, ומחפשת שותפויות עם חברות פלסטיק ויצרני פלסטיק שמבינים ששימוש בחומרים ממוחזרים זה כבר מזמן לא רק Nice to have, אלא הכרח, ולא רוצים להישאר מאחור. "אנחנו מזמינים את תעשיית הפלסטיק להצטרף אלינו", מסכמת רום. "יש כאן הזדמנות עסקית, כלכלית, טכנולוגית וסביבתית להכניס חדשנות אמיתית לקווים קיימים, בלי לזעזע את שרשרת הייצור".