הדייג אוהב דגים אבל חברות נפט כבר לא אוהבות פטרוכימיה? שנת 2020 ממשיכה לשנות את הנרטיב/ עפר שורק

מחירי הנפט אומנם עלו ממחירם השלילי, אבל יצרניות הנפט מבצעות הערכה מחודשת לשוק הפטרוכימי. BP מכרה את פעילותה ל-INEOS במטרה להפוך לחברה ירוקה יותר. ההשקעות של חברות פטרוכימיה במתקנים חדשים בעולם מושהות עד להתבהרות המצב

תמונה 1: תחזית צריכה שנתית עולמית של פוליאתילן בשנים הקרובות

מגפת הקורונה ממשיכה לזעזע את ענף האנרגיה ומרסקת את הביקושים לנפט גולמי ברחבי העולם. זעזועים אלה גורמים ליצרניות נפט רבות לחשב מסלול מחדש. בסוף יוני חתמה ענקית הנפט British Petroleum (BP) על הסכם למכירת שארית עסקי הפטרוכימיה שלה לחברת INEOS בתמורה ל-5 מיליארד דולר. העסקה כוללת את העברת הבעלות על מתקני ייצור לחומרי זינה ארומטיים לענף הפוליאסטר ושל אבני בניין אצטיליים לתחומים כמו דבקים ומזון. לעסקה זו קדמה עסקה קודמת ב-2005, למכירת חברת הבת Innovene, גם כן ל-INEOS, בתמורה ל-9 מיליארד דולר. עסקה זו מחזקת את מעמדה של INEOS כספקית עולמית מובילה של חומרים למגוון תעשיות, החל מחומרי גלם פלסטיים דרך צבעים וציפויים ועד לתרופות.

מכירה זו מגיעה על רקע העובדה שההכנסות BP ברבעון הראשון של 2020 ירדו ב-66% בהשוואה לשנה שעברה, בעוד שרמת החוב של החברה, מהגבוהים בענף, המשיכה לגדול.

BP חותרת לאפס את הפליטה הפחמנית

המנכ"ל החדש של BP, ברנרד לוני, שנכנס לתפקיד רק בפברואר האחרון הצהיר שמטרתו "להמציא את BP מחדש" ונראה שההתרסקות במחירי הנפט האיצה את תוכניתו. הוא שואף לארגן מחדש את המבנה והנכסים של החברה במטרה להגיע לדבריו ל"פליטה פחמימנית אפסית-נטו" במקביל למגמה העולמית למעבר לאנרגיה ירוקה. כל זאת עקב התחושה, שהצמצום ההדרגתי מאז 1998 בטביעת הרגל הפטרוכימית של התאגיד, בהשוואה ליריבותיה כמו Shell ואחרות, מגביל את יכולתה להתחרות. ברמה האנושית, מדובר על פרידה מ-1,700 עובדים ב-14 מתקנים ברחבי העולם.

עם כל הכבוד ליומרות של מנכ"ל BP להמציא מחדש את החברה, עולה שאלה מתבקשת: האם הנפט ש-BP מוצאת, מזקקת ומוכרת ללקוחות התחבורה והאנרגיה בעולם לא גורם הרבה יותר נזק סביבתי ממוצרים פטרוכימיים שאינם מתלקחים? נראה כי המהלך הוא בעיקר מסחרי-כלכלי לאור רמת החוב הגבוהה של BP ועודפי כושר הייצור העצומים בענף הפטרוכימיה העולמי.

הרחבת הפעילות בתחום הפטרוכימיה בשנים האחרונות

שורה ארוכה של חברות נפט, ציבוריות וממשלתיות כאחד, הרחיבו בשנים האחרונות את ההשקעות והפעילות בתחום הפטרוכימיה. הרקע למהלכים הללו, שכללו השקעות של עשרות מיליארדי דולרים, היה חשיבה שגידול מעמד הבינוני בעולם יוביל להגדלת הביקוש למוצרי צריכה מבוססי נפט. אלו עתידים היו לפצות על ההאטה ההדרגתית בביקוש לנפט לצרכי תחבורה ואנרגיה.

ביקושים, מחירים ועודפי כושר ייצור

חבית הנפט הגולמי ריכזה תשומת לב רבה בחודשים האחרונים. אין עוד סחורה בעולם שיכולה "להתהדר" בהישג המפוקפק של מעבר ממחיר שלילי של מינוס 40 דולר לחבית נפט, למחיר של פלוס 40 דולר תוך חודשיים. מתחילת השנה נסגרו בצפון אמריקה 702 מתקני קידוח של נפט וגז טבעי. מדינות אופ"ק צמצמו את תפוקת הנפט שלהן לרמה הנמוכה ביותר מ-1991. העלייה האחרונה למחיר של 40 דולר לחבית החזירה לרגע את הצבע ללחיים לחברות הנפט במדינת טקסס, האחראית לכ-40% מתוצרת הנפט האמריקאית (העומדת על 12.2 מיליון חביות ליום) והן החלו לקדוח מחדש.

אלא, שהשמחה הייתה מוקדמת מידי. ההתפשטות המחודשת של נגיף הקורונה, והתפוסה הכמעט מלאה של מיטות טיפול נמרץ בבתי חולים ברחבי המדינה, מקשים על הכלכלה. פתיחה מחודשת של מתקני הקידוח מתעכבת. העלייה במחיר הנפט מבוססת על ההשערה שהחודשים הקרובים יתאפיינו בהתאוששות מהירה של הכלכלה האמריקאית לקראת הבחירות בנובמבר. הגל השני, או שמא מדובר בהמשך של הכשלון המוחלט של הטיפול בגל הראשון, מדכא את המהלך. הביקוש לנפט, שזינק בכל המדינות ה"אדומות" עם הנטייה הרפובליקנית עם ההודעה על ביטול הסגר, חוזר לדשדש כעת, כאשר נשקלת ברצינות חזרה למגבלות חמורות.

ההשפעה על ענף הפלסטיק

אם נחזור רגע לענף הפלסטיקה, נראה כי הביקושים המרשימים לחומרי גלם פלסטיים לייצור מסיכות וציוד מגן, אריזות למוצרי מזון וכלים חד-פעמיים שמאפשרים הזמנות בטייק אווי, הצליחו לפצות ברמה כזו או אחרת על הקריסה המוחלטת בביקושים של ענף הרכב, האלקטרוניקה והתעופה. אלא שברור לכולם שמדובר בשלב זמני בלבד. הוא אינו יכול באמת לאזן את אבדן ההכנסות בתחומים שהם הרבה יותר רווחיים מאשר ייצור יריעות, סכו"ם ומארזי-סושי מהודרים.

בטווח הרחוק היותר, המכה הכמעט-אנושה שמנחית הנגיף לצמיחה הכלכלית במדינות אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, מאיימת על הביקוש העולמי לחומרי גלם פלסטיים. לזה יש להוסיף את  ההגבלות חמורות שעדיין קיימות ומתוכננות על מוצרים חד פעמיים. מחירי חומרי הגלם הפלסטיים, שיורדים בהתמדה בשנתיים האחרונות, ירדו ירידה משמעותית נוספת בעקבות הקריסה במחירי הנפט. ירידה זו מעמידה בסימן שאלה את ההחזר על השקעות של מאות מיליארדי דולרים להרחבת תפוקה פטרוכימית שבוצעו ברחבי העולם בעשור האחרון.

עצירת ייצור ופגיעה בהחזר ההשקעה

על רקע ההודעות של ענקיות חומרי הגלם Dow ו-Dupont על עצירת העבודה בחמישה מתקני ענק לייצור פוליאתילן ופוליפרופילן בארה"ב, החליטו גם ההנהלות של תאגיד Daelim הדרום קוריאני ושל PTT התאילנדי לדחות עד להודעה חדשה את ההחלטה על השקעה בסדר גודל של 5.7 מיליארד דולר במתקן פטרוכימי משותף במדינת אוהיו.

מתקן ענק של חברת Shell בפנסילבניה, שהנשיא טראמפ העלה על נס בשנה שעברה כדוגמא לשגשוג וצמיחה בכלכלה האמריקאית, עלה שוב לכותרות כשהתפרסם לאחרונה דו"ח של מכון המחקר IEEFA.  הדו"ח קבע כי החזר ההשקעה ייאלץ להידחות באופן משמעותי לאור עודפי כושר הייצור והירידה המשמעותית במחירים, מצב שמעמיד בסימן שאלה את כדאיות המיזם כולו. הטענה הבסיסית בדו"ח היא שהתכנון שבוצע בשנים 2010-2012, התבסס על מחירי חומרי גלם פלסטיים בארה"ב שנעו בין 2,000 ל-2,200 דולר לטונה, בעוד שרמת המחירים כיום נמוכה ב-60% ועומדת על 800-900 דולר לטון. בתחזית קודרת, קיימת הערכה בשוק שמחיר זה עלול אף לרדת מתחת ל-700 דולר אם לא תהיה התאוששות משמעותית ב-2021.

בנוסף למתקני הענק הללו שעלו לאחרונה לכותרות, 176 מתקנים פטרוכימיים שונים תוכננו לפני המשבר ועתידים להתחיל ייצור ברחבי העולם בחמש השנים הקרובות. כ-80% מהם באסיה. רבים ממתקנים אלה כבר נמצאים בתהליך של בנייה או בשלבי תכנון מתקדמים שלא מאפשרים ביטול או דחייה של הפרויקט, ללא הפסדים משמעותיים.

מנגד, ניתן לראות גם מגמה הפוכה: באפריל האחרון החלה חברת Exxon בבנייה של פרוייקט בסדר גודל של 10 מיליארד דולר בסין, במקביל לאישור שהתקבל מחברת Shell ומחברת הנפט הממשלתית CNOOC להרחיב את אחד המתקנים הפטרוכימיים הגדולים ביותר בסין. בנוסף, קבוצה של חברות סיניות החליטה לפני חודש להחזיר לחיים פרויקט ענק שהוקפא במחוז שנדונג בהשקעה של 20 מיליארד דולר שאמור לעודד את הכלכלה באזור.

ניסיונות לביטול חקיקות סביבתיות

העומס הכלכלי הוביל כמה מחברות הפטרוכימיה לפנות לממשלות לסיוע. במקביל, שדולות תעשייתיות מפעילות לחץ לצמצם או לדחות חקיקה שמגבילה את השימוש במוצרים חד-פעמיים. זאת, בטענה שבזמן המגיפה מדובר במוצרים מצילי חיים. איגוד יצרני הפלסטיק האמריקאי פנה בחודש מרץ למשרד הבריאות בבקשה לביטול פדרלי גורף של האיסור לשימוש בשקיות פלסטיק, בטענה שפלסטיק חד-פעמי הוא הדרך הבטוחה ביותר למשלוח מזון. אולם מחקר שהתפרסם באותה עת מצא שהווירוס שרד על משטחי פלסטיק למשך 72 שעות, בהשוואה להישרדות של 24 שעות "בלבד" על משטחי קרטון ונחושת, וטרף את הקלפים.

כעת, קיים חשש בקרב פעילי איכות סביבה בעולם, שהיצרנים ינצלו את המחירים הנמוכים של חומרי הגלם הפלסטיים הבתוליים ואת הביקושים הדלים לגז ולנפט כדי להגביר ייצור של מוצרים זולים ולפצות בכך על הירידה בביקושים לנפט לתחבורה. המשבר מייצר גם תופעות מוזרות כמו "זיוף" של חומרי גלם פלסטיים בתוליים כדי שיסופקו עם מסמכים המעידים על כך שהם ממוחזרים וייחשבו כמזהמים פחות.

הפער בין מחירי PET בתולי ל-rPET  ממוחזר באירופה חצה לראשונה בחודש יוני את רף ה-200 אירו לטונה, לטובת ה-PET הממוחזר. באסיה בכלל, ובהודו בפרט, מדווחים ארגונים העוסקים במחזור על כמויות ענק של אשפה פלסטית שנערמת ללא יכולת של מערכות האיסוף להתמודד לאור הסגרים ומגבלות התנועה. כך נעצרים זרמי הזינה של תהליכי המיחזור ומחיר ה-PET הממוחזר ממשיכים לעלות.

תמונה 2: מחירי HDPE בארה"ב. צניחה במחיר ב-2020, גם להזרקה וגם לשיחול

ביום שאחרי

כולנו יודעים למי ניתנה הנבואה, ומוקדם להגיד מה יהיה כאן ביום שאחרי. בינתיים אנחנו צריכים להתמודד עם שוק תנודתי בחוכמה וביצירתיות ולצלוח את המשבר הנוכחי.

למידע נוסף:

סורפול: עפר שורק, [email protected]