גם בגבול הצפון נלחמים – על המשך העבודה

המלחמה מביאה איתה אתגרים רבים. קודם כל דאגה כללית לנפגעים הישירים, חשש מהסלמה, תגובה עולמית מורכבת והתמודדות עם חוסר בכוח אדם. שוחחנו כאן עם מספר מפעלים בצפון שמאותגרים במיוחד, מכיוון שהם ממוקמים באזור שפונה כולו עקב המצב הביטחוני

תמונה 1: יואב שבתאי, מנהל התפעול בתב מדיקל, לצד חיילים בסיור שגרתי במפעל.

תב מדיקל – שלומי

חברת תב מדיקל מתמחה בייצור מוצרים ותבניות לתעשייה הרפואית. לחברה שני אתרי ייצור בשלומי ובאזור תעשייה בר לב. האתר בשלומי, שפונתה מתושביה, חולש על 6000 מ"ר וכולל חדרים נקיים ומכונות הזרקה. רויטל שבתאי, סמנכ"לית החברה ודור שני למייסדה, מספרת: "בימים הראשונים למלחמה היינו בכאוס מוחלט. העובדים שלנו מגיעים גם מישובים שפונו כמו משלומי ומושבי הסביבה, וגם מנהריה והסביבה, שם לא היה פינוי אוכלוסייה. מדיניות הממשלה הייתה שישובים כגון אלו צריכים להמשיך בשגרת העבודה שלהם. זה המקום להגיד שיש חשיבות גדולה להחלטה זו. היא אומנם לא פופולרית אבל היא גרמה לאנשים לחזור לעבודה. 

בהתחלה העובדים פחדו לבוא. לקח לנו כמה ימים לגבש קבוצה גרעינית של עובדים משמעותיים שאפשרה לנו להפעיל שוב את המפעל. אנחנו מוקירים להם תודה, הם הגיעו מהיום הראשון ללא כל פיצוי שהובטח רק לאחר מכן. מאוחר יותר כבר תמרצנו אקטיבית את כל העובדים לחזור לעבודה. אחרי שבועיים כבר חזרנו לעבוד גם במשמרות לילה, עדיין לא מדובר בכוח אדם מלא, אבל למדנו להתייעל. זו אחת התוצאות החיוביות של המלחמה". 

ומה יקרה אם הגזרה תתחמם? "במקרה של התחממות הגזרה הצפונית נוכל להעביר מהייצור לבר לב. את התקופה הנוכחית אנחנו מנצלים לייצור ללא הפסקה, למלאים. הדבר נתמך על ידי הלקוחות ונעשה כהערכות למקרה שהמצב ידרדר. אנחנו לא מחפשים פיצוי מהמדינה, רק רוצים שיאפשרו לנו להמשיך ולייצר ולשמור על הכלכלה של ישראל". 

אלכם מדיקל – קיבוץ ברעם

פחות מקילומטר מפריד בין אלכם מדיקל שבקיבוץ ברעם ובין חמושי החיזבאללה בצפון. אולם החברה, מובילה עולמית בייצור מוצרים רפואיים חד פעמיים, כבר רווית ניסיון. "ב-50 שנות קיומנו אנחנו מורגלים באירועים ביטחוניים כאלו ואחרים", אומר גולי (יגאל) כהן, מנכ"ל החברה ושגם מתגורר בקיבוץ ברעם. "נהלי החירום שלנו מתעדכנים אחת לשנה בהנחיית פיקוד העורף. התרחיש האחרון דיבר בדיוק על מה שראינו לא עלינו בדרום, כניסה מאסיבית של חמושים. לכן, לאור התרחישים היה פחד גדול. ברגע שפרצה המלחמה הוציאה המועצה הנחייה לפינוי גורף. רק שבוע לאחר מכן הנחה פיקוד העורף לבצע צעד כזה בדיוק". 

תמונה 2: גולי כהן, מנכ"ל אלכם מדיקל, משמאל, לצד מפקד כיתת הכוננות בקיבוץ ברעם.

גם לאלכם יש שני אתרי יצור, האחד בברעם שפונה לחלוטין מתושביו, והשני בדלתון שמרוחק יותר מהגבול ועובד בצורה מלאה. "לצבא לקח כמה ימים להגן על הגדרות. כתוצאה מהפינוי המיידי, סגרנו לחלוטין למשך שבוע את האתר בברעם והעברנו מלאים וחלק מהציוד לאתר בדלתון. עם הגעת כמויות גדולות של צבא חזרה גם תחושת הביטחון. חזרנו לפעילות כאשר מתוך 500 עובדים, 100 עובדים מרחוק וכ-90 לא יכולים להגיע בין אם הם בצו 8 או פונו למקומות מרוחקים. עברנו למשמרת של 12 שעות, זה מצמצם את זמן השהייה על הכביש שנחשב כמסוכן. כדי לא לשחוק את העובדים אנחנו מנסים לתת יומיים מלאים רצופים בבית. אגפים שפונים ישירות לגבול פונו כדי להימנע מפגיעה ישירה". 

כיום נשארו בקיבוץ רק כיתת הכוננות וגולי המנכ"ל, שלא התפנה. לאחרונה חזר מביקור לקוחות בגרמניה. "היה חשוב לי לעודד אותם", הוא אומר, "להראות להם שאנחנו ממשיכים כרגיל. אם לא היינו פותחים את האתר בברעם זו הייתה מכה רצינית, מדובר על 50% מהתפוקה של אלכם. אבל אחרי שחזרנו לעבודה אנחנו עומדים בזמני האספקה".

גם את תערוכת המדיקה לא פספסה החברה, למרות המצב. "הטסנו קבוצה מישראל, מצומצמת יותר מבעבר, ונעזרנו בעובדי החברה מחו"ל. הלקוחות מגלים הבנה אבל בניגוד ל-2006 במלחמת לבנון השניה, עכשיו כל ישראל נתפסת כמקום מסוכן. הם בהחלט רוצים לראות אותנו מגדילים פעילות במקומות אחרים. אנחנו לא נוטשים את הארץ אבל נצטרך להיערך כך שבעתיד לכל קו שמייצר כאן יהיה את הגיבוי המתאים בחו"ל".

industrial design – קריית שמונה

המלחמה שפרצה העמידה את חברת Industrial design באתגר כפול. לא רק שהיא ממוקמת בקריית שמונה שפונתה מתושביה, אלא כחברה שמספקת שירותי ייצור בתלת ממד, היא נדרשה גם לפעילות מוגברת במיוחד בתקופה זו. 

"כל העובדים שלנו מגיעים מקיבוץ דן ומקריית שמונה שפונו במלואם", מספר נדב ישי, הבעלים של החברה. "סוללת התותחנים שממוקמת ממש בפתח המפעל אומנם מקנה תחושת ביטחון אבל כשהתותחים מתחילים לרעום, באזור 15:00, קשה לעבוד לידה. האזור כולו בסיכון גבוה, היו פגיעות ישירות במרחק של 500 מ"ר מהמפעל. זמן הכניסה למרחב המוגן הוא מיידי ואת הפיצוץ שומעים תמיד בדרך אליו. לשמחתנו, מדפסות תלת הממד עובדות בעיקר בלילה, ללא ליווי של הצוות. ריצת ייצור אורכת לרוב 48 שעות כך שאנחנו מגיעים אחת ליומיים מרחוק, מפעילים את הציוד ויוצאים לפני שמתחילים היירוטים של אחרי הצהריים".

תמונה 3: חלקים צבאיים, מכסה מדונה לקשר וידית הסתערות למטול, שיוצרו בתלת ממד בחברת Industrial design בקריית שמונה.

לצד התפקיד במקצועי, משרת נדב גם במילואים בצו 8 ופעיל בעמותת דובדבן. "יכולות הייצור שלנו מאפשרות לספק פתרונות מהירים לחוסרים שעולים מהשטח. אנחנו התמקדנו בייצור ציוד צבאי שהיה קשה להשיג: מתקנים למחסניות, מכסי מדונה לקשר, ידיות הסתערות למטול, אדפטורים להאמרים ורכבים צבאיים להטענת הטלפון ועוד. ייצרנו מאות פריטים וחלק גדול מהעבודה בהתנדבות". 

פרויקטים נוספים נפתחו במהירות מול משרד הביטחון שמחפש מענה מיידי ולא רוצה, משיקולי ביטחון מידע, לשתף מדינות אחרות בצורך. "אנחנו חייבים לסמוך רק על עצמנו. זה נכון בכל התחומים, בביטחון, בייצור, בחקלאות, ברפואה. רואים את זה עכשיו יותר בבירור כשברור לנו שהתגובות בעולם לא לגמרי אוהדות. הטכנולוגיה מאפשרת תוך שלושה ימים לעבור מקובץ שרטוט למוצר שנשלח ללקוח. אנחנו מצויידים בטכנולוגיות מתקדמות של חברת Stratasys, גם היא ישראלית. בין אם מדובר על מדפסת האבקה החדשה, או ה-Origen, שתיהן מיועדות לייצור תעשייתי בקצבים מהירים".