הפרויקט הממשלתי "סימביוזה תעשייתית", חסך למשק הישראלי כ-130 מיליון ש"ח והסיט מהטמנה 1.4 מיליון טון חומר. כיום הוא ממשיך בשוק הפרטי עם חיבורים יצירתיים בין חברות בתעשייה. הזדמנות למי שמעז לחשוב קצת אחרת
31 מרץ, 2026
תמונה של מימיות צבאיות ישנות זרוקות בשני דולבים משכה את תשומת ליבי במהלך גלילה בלינקדאין. לאור העובדה שלא שתיתי מאחת כזו כבר למעלה מ-20 שנה, הסתקרנתי לדעת במה עוסק הפוסט. מדובר היה בפרויקט ששידך בין פסולת צה"לית למפעל "סופר פייפ" למיחזור פוליפרופילן. במסגרתו 20 טונות של מימיות מוחזרו, כשעוד 100 טונות מחכות לתורן.
על הפרויקט הייתה אמונה "שדכנית המיחזור" הילה ליאו שפירא שעוסקת בתחום הקיימות כבר למעלה מעשור, ושימשה כמנהלת הפרוייקט הממשלתי "סימביוזה תעשייתית" באזור המרכז והדרום, בשנים 2023-2019.
"מה אם פסולת לא הייתה נקודת סיום, אלא נקודת התחלה? זו הייתה שאלת היסוד שעמדה בבסיס הפרויקט", מסבירה הילה. "הוא נולד כיוזמה של מנהל תעשיות במשרד הכלכלה בשיתוף המשרד להגנת הסביבה. הרעיון היה פשוט אך מהפכני: במקום שכל מפעל יתמודד עם הפסולת שלו לבדו, זכיינים מטעם המדינה ימפו את זרמי הפסולת וחומרי הגלם בתעשייה וינסו "לשדך" ביניהם. השירות ניתן למפעלים בחינם, והתוצאות היו מרשימות: למעלה מ-230 עסקאות נרקמו עם סוגי פסולת מגוונים ורבים, והוכיחו שעם קצת יצירתיות, הפסולת של השכן יכולה להיות הזהב שלך".
הכל התחיל בבניית אמון. "בשנה הראשונה היינו עסוקים בעיקר במיפוי והיכרות," מספרת הילה. "הבנו שכדי שמפעל יסכים לנסות חומר גלם חדש, הוא צריך לבטוח בנו". אחת החברות שפתחה את הדלת, תרתי משמע, הייתה "דלתות תייר", המייצרת דלתות ומשקופים באקסטרוזיה. החברה הייתה פתוחה לבדוק חומרי פסולת פלסטיים כתחליף ל-PVC בתולי. במקביל, בצפון הארץ, מפעל לייצור לוחות פוליקרבונט התמודד עם תוצר לוואי קבוע: שבבי ניסור. השידוך בין שתי החברות הפתיע את כולם: לא רק שפסולת שבבי ה-PC התאימה, היא אף חיזקה את המשקופים. כך נולדה עסקה מחזורית: המפעל בצפון מנע הטמנה, ודלתות תייר זכתה בחומר גלם איכותי בחינם.

לאחר הצלחת המקרה הראשון, התברר כי הפתיחות של דלתות תייר היא הזדמנות פז. כאשר קבלן שעבד בפרויקט הרכבת הקלה בפתח תקווה חיפש פתרון ל-4 טון של שאריות צינורות PVC – הכתובת הייתה ברורה. דלתות תייר הסכימו לקלוט את הצינורות ולגרוס אותם על חשבונם. הקבלן חסך את עלויות ההטמנה, וחברת הדלתות צמצמה שימוש בחומר גלם בתולי.
סימביוזה נוספת מעולמות הפלסטיק התרחשה כאשר חברת בנייה שיפצה אצטדיון כדורגל והסירה כ-2,000 מושבים מפוליפרופילן. הכיסאות הועברו לחברה במישור אדומים, שם הם נגרסו והפכו לחומר גלם לייצור מפרידי בטון. כך, 2 טון של פלסטיק איכותי לא רק שלא הגיעו למטמנה, אלא גם יצרו תועלת כלכלית.
אחד החיבורים המשמעותיים ביותר בפרויקט נגע למיזם ESC (מקבוצת סאודאי אמיר), שפיתח פטנט המאפשר להחליף חצץ טבעי בפלסטיק ממוחזר, בבטון לא-קונסטרוקטיבי. האתגר היה למצוא זרם פסולת מתאים: נקי, ובגודל הנכון. במסגרת הפרויקט, נוצר החיבור לחברות מיחזור כבלי מתכת, שעד אז שלחו להטמנה את שאריות הפלסטיק לאחר הוצאת המתכת. החומר נמצא מתאים ליישום בפרויקטים של ענקית הבטון הנסון. עד היום, הוטמעו בבטון למעלה מ-3,500 טון של שבבי פלסטיק מתעשיות שונות, ובהנסון מציינים כי "היקף הבנייה בישראל מסוגל להוות פתרון מלא לבעיית פסולות הפלסטיק במדינה".

הפרויקט הממשלתי הסתיים בסוף 2023, אבל הבעיות שהוא בא לפתור לא נעלמו – להפך. "הצורך בפתרונות יצירתיים לפסולת רק גובר", אומרת הילה. "הפניות ממשיכות להגיע, ואני יוצרת את ה"שידוכים" התעשייתיים האלה במסגרת הפעילות שלי כמומחית לסימביוזה תעשייתית. כדי לתת מענה ראשוני ונגיש לצורך הגובר השקתי לאחרונה את "רעות", סוכנת בינה מלאכותית שעוזרת באיתור הזדמנויות. והיא כבר מועילה – קיבלתי פידבק שרעות סייעה כבר במציאת פתרון לספסלי עץ מבית הכנסת הגדול בתל אביב.״
"סיפורי ההצלחה שהצגנו הם רק קצה הקרחון של מה שאפשר לעשות כשהתעשייה הישראלית חושבת מחוץ לקופסה. אני מזמינה כל מפעל, יזם או חברה שיש להם אתגר פסולת או רצון לבחון חומרי גלם חלופיים, ליצור קשר. הפוטנציאל עצום, ואנחנו רק בתחילת הדרך."