בין הנמלים לשער הדולר: כיצד משפיעה המלחמה על תעשיית הפלסטיק בישראל?

המלחמה האחרונה מציבה את תעשיית הפלסטיק והגומי בישראל בפני אתגרים משמעותיים – משאלות תפעול וכוח אדם בתחילת האירועים ועד שיבושים בשרשראות האספקה ועלייה בעלויות ההובלה והביטוח. למרות זאת, מרבית המפעלים בענף ממשיכים לפעול.

בראיון מיוחד מסביר הראל בן דוד, סגן מנהל איגוד מוצרי צריכה ובניה בהתאחדות התעשיינים, כיצד התעשייה מתמודדת עם המציאות החדשה ומהם האתגרים המרכזיים שעומדים כעת בפני היצרנים.

התקופה הראשונה: חיוני או לא חיוני? זו השאלה!

הראל מחלק את האתגרים לכמה תקופות קצרות שהתאפיינו בשינויים מהירים במציאות. "בימים הראשונים של הלחימה כולנו התעסקנו בהגדרות של מפעל חיוני", הוא אומר. "למי מותר לעבוד ולמי לא. נקודת האור היא שכבר מתקופת הקורונה פעלנו להחריג את כלל התעשייה, ולכן מהר מאוד היה ברור שהמפעלים ממשיכים לפעול".

התקופה השניה: סוגיית הפועלים הפלסטינים

מהר מאוד התעשייה נכנסה לתקופה השניה וסוגיית כוח האדם התבררה כאתגר משמעותי, במיוחד במפעלים באזורי תעשייה ביהודה ושומרון הנעזרים בכוח עבודה פלסטיני. "לצערנו למרות ניסיון העבר, לקח כחמישה ימים עד שאושרה חזרת כל העובדים הפלסטינים – לאחר מאמצים של ההתאחדות מול הגורמים הרלוונטיים. זה פגע באזורי תעשייה כמו ברקן, אריאל ומישור אדומים שבהם מפעלים חיוניים מאוד למשק".

התקופה השלישית: שרשראות אספקה תחת לחץ

לאחר פתרון סוגיית כוח האדם הראשונית, עבר מוקד הקושי לשרשראות האספקה. "האתגר הגדול היום הוא חומרי גלם והובלות", אומר הראל. "חברות הספנות העלו סעיפי ביטוח למכולות שמגיעות לישראל, ובחלק מהמקרים, האוניות עצמן לא מוכנות להיכנס לנמלים ולפרוק. הנמלים עובדים במתכונת חירום ותחת עומס גבוה. ספינות ממתינות בתור, ותיעדוף הכניסה לנמל אינו בשליטתנו".

התקופה הרביעית: ייצוא יקר – ולעיתים כמעט בלתי אפשרי

השיבושים בשרשראות האספקה מורגשים היטב גם בצד הייצוא, כאשר הייצוא האווירי, שנפוץ בתעשיות רפואיות וטכנולוגיות – כמעט ואינו זמין. מה שכן קיים התייקר בצורה דרמטית – פי חמישה או שישה.

גם בתחום הייצוא הביטחוני קיימים קשיים. "יש נמלים באירופה שלא מוכנים לבצע שיטעון למוצרים ביטחוניים או דו־שימושיים. בחלק מהמקרים מדובר במוצרים קריטיים לצבא האמריקאי או לצה"ל – למשל רכיבים שעוברים תהליך המשך בחו"ל וחוזרים לישראל. זה יוצר קושי משמעותי ואנחנו פועלים מול הנמלים ומשרד התחבורה למציאת פתרון".

ענף יצואני תחת לחץ כלכלי

לצד המלחמה, הענף מתמודד גם עם לחצים כלכליים נוספים שהיו כאן עוד לפניה. "תעשיית הפלסטיק והגומי בישראל היא במידה רבה תעשייה יצואנית. כ-50% מהפעילות בענף היא לייצוא, כ-40% לארצות הברית, 40% לאירופה והשאר לשווקים נוספים. בחצי שנה האחרונה ירד שער הדולר ב-25%. במקביל, מדיניות המכסים של טראמפ, ושינויים במיסוי הבינלאומי במסגרת מודל Pillar 2, יוצרים אתגר נוסף עבור חברות ישראליות הפועלות כחלק מתאגידים בינלאומיים".

"לצערי גם השוק המקומי אינו חסין. יצרנים מסין ומהודו שנחסמו בארה"ב מחפשים שווקים חלופיים, ואנו רואים מוצרים נכנסים לישראל במחירים נמוכים ומתחרים בייצור המקומי", אומר הראל ומבטיח, "אנחנו פועלים מעודדים רכש כחול לבן ויצור מקומי בכל מישור".

הצצה למזרח תיכון חדש

לאן מתקדמים מכאן? "הייצור המקומי חשוב לכולנו, אבל המשבר הנוכחי גורם לחלק מהחברות לבחון גם פעילות מחוץ לישראל. זו תאפשר חיסכון בעלויות ההובלה, מיסוי ולוגיסטיקה". "עם זאת", מדגיש הראל, "מלחמה תמיד מייצרת גם הזדמנויות ולמרות שמוקדם עדיין לדעת כיצד ייראה היום שאחרי, מציאות חדשה במזרח התיכון עשויה להשפיע משמעותית על התעשייה הישראלית, הממוקמת בצומת מסחרי חשוב. בינתיים, איגוד מוצרי צריכה ובניה ממשיך לפעול למען התעשייה מול הממשלה ומקבלי ההחלטות לשיפור הסביבה העסקית, בשוטף ובמיוחד ברגעים מאתגרים שכאלו. התעשייה מוזמנת לפנות אלי בכל נושא ואעשה במטב יכולתי לסייע.