עוטף עזה עתיר בתעשיית פלסטיק משגשגת שלמרות הפגיעה הקשה לא מוותרת. המפעלים מספרים כאן על השבת הקשה, האובדן, התמיכה מהלקוחות והפתרונות היצירתיים להמשכת העבודה
20 דצמבר, 2023
פריחה בעוטף עזה, צילמה: נעמה כהן, כפרית
האירועים של ה-7.10 נחשבים לאירועים הקשים ביותר מאז קום המדינה. הם מתעלים על טראומת מלחמת יום כיפור ויש שיגידו שמאז השואה לא חווינו אירוע נוראי שכזה של פגיעה באוכלוסייה האזרחית.
עוטף עזה עתיר תעשיית פלסטיק ענפה שספגה מהלומה קשה. רבים מהמפעלים ממוקמים בקיבוצים אך יש נוספים גם בשדרות ובסביבה. תחומי העיסוק מגוונים, הרבה יריעות ואקסטרוזיה אבל גם הזרקות, דפוס, ציפויים ועוד. הפגיעה בתעשייה מגוונת ותלויה במזל ובעיקר בתפקוד כיתת הכוננות בישוב בו הם ממוקם המפעל. עבור חלק, מדובר בפגיעה ישירה מהפצצות וטילים, ואילו אחרים ספגו אבדות כואבות בצוות העובדים היקר. גם במקרים בהם לא הייתה פגיעה ישירה, מכיוון שרוב הצוות גר בעוטף, העובדים חוו כאן אירוע טראומתי, קיבוצי. רבים מהם שכלו בן משפחה קרוב ומכרים רבים.
היום, בפרספקטיבה של חודשיים וחצי מאז פרוץ המלחמה, נראה שרבים התאוששו. החיים ממשיכים והחזרה לשגרה מהווה את הניצחון האמיתי על החמאס.
תמונה 1: תרומת שקיות אשפתונים ממור תעשיות לבסיס נבטים מחלקת א.אדיר, הועברה דרך חיים איבגי מנהל איכות של פולישק שעושה שם מילואים.
מור תעשיות, המתמקדת באריזות גמישות לתעשייה, נרכשה לפני קצת יותר משנה על ידי קבוצת פלסטופיל. פולישק בשניר יצחק הצטרפה גם היא לקבוצה לאחר כמה חודשים ומתמקדת בייצור יריעות מתמחזרות MOPE. נרי נהוראי, מנכ"ל קבוצת פלסטופיל, מספר: "בשבת בבוקר, 6:30, החלו ההתרעות הראשונות להגיע. אני מלווה את האזור והתעשייה כבר 20 שנים. טילים ורקטות לא היוו אף פעם סיבה להפסקת העבודה אבל הבנתי שהפעם מדובר על משהו אחר. התקשרתי למנהלי המפעלים ובהחלטה משותפת סגרנו את העבודה. כל הצוותים נכנסים למרחבים מוגנים וכך נפתחה המשמרת של שבת בוקר, עם שני צוותים נצורים וציפייה להפוגה מהירה.
לצערי, אחד האקסטרודרים הבכירים שלנו במור, דימה סורוקין ז"ל, רצה לחזור למשפחתו עוד באותו הבוקר. ההפצרות שלנו על מחבלים בחוץ, יריות וטילים לא הועילו. בדרכו הביתה זיהו אותו המחבלים ופתחו ביריות. הוא נהרג במקום.
לאחר 36 או 24 שעות של התבצרות בממ"דים, חולצו הצוותים של מור ופולישק בשלום על ידי כוחות הביטחון. פולישק שבניר יצחק הוגדר בהתחלה כשטח צבאי סגור. לאחר שלושה שבועות, בתחילת נובמבר, חזר המפעל לעבודה. המוצרים שלו ייחודיים בעולם וללקוחות החברה קשה למצוא לו תחליף. האתר בשדרות, מור תעשיות, התאושש מהר יותר. על אף פינוי העובדים לאזורים מרוחקים הוא חזר לעבודה מלאה לאחר שבוע של השבתה.
בפולישק שכלו עובדת אחת:
במור תעשיות שכלו שני עובדים:
יהי זכרם ברוך!
תמונה 2: כפרית ישראל חוזרת לפעילות בכפר עזה לאחר תחילת מלחמת חרבות ברזל.
כפרית מוכרת לכולנו בהיותה יצרן מקומי מוביל לתוספים וחומרי הגלם. חברות ושותפות ארוכת שנים נרקמו בין כפרית לתעשייה בזכות היחס האנושי והחם שמאפיין את פעילותה. הקיבוץ בו היא פועלת, בכפר עזה, ספג את אחת מהמהלומות הקשות במלחמה. המחבלים שחדרו לקיבוץ החזיקו בו שעות ארוכות, 79 מחבריו נרצחו, בניהם שלושה מעובדי המפעל.
המפעל, שנותר ללא פגע, חזר לפעילות כחודש לאחר המלחמה והיה מהאחרונים שבמפעלי העוטף שעשו זאת. אתרי קבוצת כפרית ברחבי העולם שימשו לו כגיבוי. דניאל זינגר, מנכ"ל הקבוצה, מספר: "30 מעובדי כפרית ישראל מתגוררים בכפר עזה. ספגנו אבדות של אנשים יקרים לליבנו שתרמו רבות לפיתוח החברה. עובדים רבים חוו אירועים קשים ובני משפחותיהם נפגעו, נחטפו ונרצחו".
מאז האירועים יש בקיבוץ כפר עזה כוח צבאי מוגבר. "אין לנו כל כוונה להעתיק את מיקום המפעל. כפר עזה הוא הבית שלנו", מבטיח דניאל. "האסטרטגיה שלנו היא התרחבות גלובלית. החלק של ישראל מסך כל הקבוצה יקטן אבל רק כי היא הקבוצה תמשיך להתרחב בחו"ל. אנחנו קבוצה עם פריסה רחבה בכל יבשת, זה החוזק שלנו. קיבלנו תמיכה גדולה מלקוחות והם שמחו יחד איתנו עם החזרה לפעילות. בהתנהלות נכונה אני חושב שלא אכזבנו אף לקוח".
במהלך הפוגרום בכפר עזה איבדה כפרית שלושה מעובדיה. ביניהם נדב גולדשטיין, שכיהן כסמנכ"ל חדשנות ופיתוח עסקי. כל מי שזכה להכיר את נדב מבין את גודל האבדה. איך ניתן להחליף אדם כמוהו?
"התשובה ברורה, פשוט לא ניתן", אומר דניאל. "נדב היה איש מיוחד עם יכולות יוצאות דופן. אנחנו נלמד לחיות עם החוסר הגדול שהשאיר אחריו, אותו אני מרגיש אישית בכל יום. תחומי האחריות שלו הועברו אליי וכן לבעלי תפקידים אחרים שנרתמו".
כפרית ישראל שכלה שלושה עובדים:
יהי זכרם ברוך!
פולג שייכת לקבוצת POLIFILM הגרמנית ומתמחה בייצור יריעות הגנה מ-PE. היא פועלת בקיבוץ גבים, השוכן צמוד לשדרות. הקיבוץ כולו ניצל מהטבח בזכות הרשב"ץ האמיץ, זיו אביב שנתקל בסיור שגרתי במחבלים ובקרב קשה, פנים אל פנים, לחם בחירוף נפש ונפצע. לאחר דקות ארוכות חברה אליו כיתת הכוננות ויחד מנעו את החדירה.
אבי ניב, מנכ"ל פולג, מספר: "הקיבוץ ניצל בנס ואף אחד מעובדינו לא נפגע ישירות. חברינו מכפר עזה ובארי נהרגו והתחושות קשות מאוד. כדי לא לפגוע בלקוחות, העברנו בימים הראשונים כל מה שניתן למפעל בגרמניה. הבעלים הגרמני של הקבוצה הודיע בצורה חד משמעית שהוא נותן גיבוי מלא ויסייע בכל צורך. בינתיים חזרנו לשגרה ולייצור אבל מכיוון שכל העובדים גרים בעוטף והתפנו, קשה לחזור לתפוקה מלאה. עדיין מוקדם להסיק מסקנות. אין ספק שיש צורך להשקיע אנרגיות בטיפול רגשי שיעבד את הסיטואציה אליה נקלענו. אני מעריך כי השנה הנוכחית תהיה מאתגרת אבל נצלח אותה ונתגבר".
תמונה 3: פגיעת טיל במרלו"ג צ.ל.פ. קבוצת תדביק, בשדרות
לקבוצת תדביק שני אתרים בדרום, האחד בקיבוץ נגבה והשני, ממש בעוטף עזה, בשדרות. גילי דרורי הבעלים ומנכ"ל הקבוצה מספר: "בשדרות אנחנו מחזיקים מרלו"ג ופעילות ייצורית מצומצמת בתחום האריזה הגמישה. עם תחילת האירועים סגרנו את שערי המפעל והעובדים התבצרו בממ"ד. הייתי איתם בקשר טלפוני ועליתי על האוטו כדי להגיע לשם. באזור ראשון לציון הבנתי שאזור התעשייה שורץ מחבלים, וחזרתי על עקבותיי. 24 שעות התבצרו העובדים בממ"ד. כמזון, פרצנו עבורם, בתמיכת ספק הציוד, למכונות המזון האוטומטיות ברחבי המפעל".
חיבור המפעל לרשת החשמל חזר 48 שעות מפרוץ האירועים. בצ.ל.פ לא בזבזו זמן וכבר ביום שלמחרת חזרו לעבודה. "גם אני וגם צוות ההנהלה הגענו לאתר. זו הדוגמה האישית שחשוב לנו להפגין. אנחנו לא יכולים להסתער עם נשק, אבל התפקיד שלנו הוא לדאוג שהמשק ימשיך לעבוד. שהאזרחים בסופרמרקטים, יוכלו לרכוש מוצרים ולהמשיך בשגרה. זה הניצחון האמיתי על החמאס". במהלך הימים שלאחר מכן ספג מרלו"ג החברה פגיעה ישירה מרקטה. "היא יצרה נזק גדול אבל הצלחנו להתגבר על האירוע. אני מאמין שחזרה מהירה לשגרה תורמת להתאוששות ואנחנו עושים הכל כדי למצוא פתרונות ולסייע לעובדים שהתפנו להגיע לעבודה", הוא מסכם.
מצ.ל.פ. נרצח ולרי פרידמן, עובד ייצור, בעת היתקלות עם מחבלים באוטובוס הגמלאים בשדרות.
יהי זכרו ברוך.
חברת פולימר גבולות מתמחה בייצור שרפים ודבקים למגוון יישומים. היא שוכנת בקיבוץ גבולות ואחת החברות הדרומיות ביותר בעוטף. באופן שגרתי החברה אינה פעילה בסופי שבוע ועל כן עם פרוץ המלחמה לא היו עובדים במפעל. "כמו מרבית יישובי העוטף, הצבא לא אישר כניסה לאזור למשך כשבוע", מספר אודי אורנשטיין, יו"ר החברה. "לא הייתה לנו גם פניות נפשית לחזור לשגרה ורבים מעובדינו פונו למקומות מרוחקים. לשמחתי, המפעל אינו ניזוק במאורעות ועם קבלת האישור מצה"ל שהגיע כשבוע וחצי לאחר תחילת הלחימה, חזרנו לפעילות חלקית. חלק מהעובדים חוו תופת בביתם. אנחנו מתנהלים ברגישות, מנסים להתחשב וגם לענות על צרכי הלקוחות שלנו. אין לנו ברירה, וחייבים לחזור לפעילות, זה הדבר הנכון לעשות, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה נפשית. לשמחתנו לא ספגנו אבדות ישירות בין עובדי המפעל".
תמונה 4: פריקת אשפה באתר צאלים, UBQ. קרדיט לתמונה: UBQ.
חברת UBQ מובילה עולמית בייצור חומר גלם חדשני מפסולת ביתי לא ממוינת המשמש את תעשיית הפלסטיק. רק מספר קילומטרים בודדים מפרידים בין החברה שבקיבוץ צאלים לעזה. המספר הזה היה משמעותי בבוקר המתקפה. לקיבוץ עצמו לא חדרו, אולם רבים מעובדי החברה מגיעים מיישובי העוטף. שנים מהם איבדו את חייהם ורבים אחרים שכלו בני משפחה קרובים, חברים ומכרים. בחברה מסייעים ככול הניתן לאלו שאיבדו את ביתם, תומכים ומעודדים. "כחברה, אנחנו מגלים חוסן במהלך התקופה הנוראה הזו. יש לנו צוות יוצא מן הכלל ונמשיך במשימתנו להפוך את העולם למקום טוב יותר עבור כולנו", מבטיח ג'ק טאטו, מנכ"ל UBQ.
UBQ שכלה שני עובדים:
יהי זכרם ברוך!
תמונה 5: אחים לנשק – חילוץ גלילים ממפעל DIGIPACK על ידי מתנדבים. בחזית יפתח שטרן מנכ"ל החברה.
משפחתו של יפתח שטרן, מנכ"ל DIGIPACK, נטועה היטב ביישובי העוטף. החברה ממוקמת באזור התעשייה בשדרות, הוא עצמו גר במפלסים, אחותו בכפר עזה ואחיו בבארי. לא נראה שמישהו יכל לחלק לו קלפים יותר מאתגרים מאלו בתקופה הזו. "אני מודה לאל שהמשפחה הגרעינית שלי בחיים", הוא אומר ומציין שמשפחתו המורחבת ספגה אובדן חיים ופציעות.
DIGIPACK מספקת שירותי דפוס דיגיטלי על יריעות פלסטיק, שירות ייחודי בישראל. כוח האדם בחברה קטן והיא מחוייבת לזמני שירות מהירים ללקוחותיה, בין 7-10 ימי עבודה. בימים כתיקונם, הזמנים הקצרים הם אחד מיתרונות הטכנולוגיה אולם בתחילת הלחימה הם העמידו אתגר גדול.
"זמני האספקה המהירים שלנו חייבו אותנו למצוא פתרונות מהירים ללקוחות", מספר יפתח. "שלושה ימים לתוך האירוע, הסתערתי עם צוות של אחים לנשק על המפעל. חילצנו גלילים מודפסים כדי שנוכל להעבירם לקבלני משנה שיסייעו בשלבי הלמינציה והכנת השקיות. גם HP אינדיגו התגייסה לעזרה והעמידה לעזרתנו את מכונות הדפוס שלהם. היום חזרנו בצורה לייצור העצמאי. צוות העובדים עדיין מצומצם וכשהוא לא מצליח עוצרים, אין כאן כוח אדם עודף או חליפי. למרות זאת בעזרת תושייה ויצירתיות אנחנו פעילים, מתייעלים ושומרים על השירות ללקוחות".
מיכאל ססלר מנכ"ל חברת מגן אקו־אנרג'י המתמחה בחימום סולארי לבריכות, גר גם הוא בעוטף, בקיבוץ רעים. "עם תחילת מטחי הטילים הבנתי שמדובר באירוע מסוג אחר. המפעל לא עובד בשבת אבל ארבעה מעובדינו משרתים בכיתת הכוננות של קיבוץ מגן. הם ניהלו קרב קשה ונפצעו. לשמחתנו, הם הצליחו למנוע כניסה של מחבלים לקיבוץ ולמפעל. חור הקליע בקיר המשרד שלי משמש כעדות למה שהתחולל שם באותו הבוקר". המצלמות הדיגיטליות שמכסות את שטח המפעל סייעו לכיתת הכוננות בלחימה ובהכוונת הלוחמים. "בין עובדינו אין חללים אבל יש פצועים ובמשפחות הגרעיניות עצמן יש נופלים וחטופים".
הלחימה ועצירת הייצור הזמנית כמעט ולא הורגשה בחברה. "יומיים לאחר פרוץ המלחמה התגייסו 600 דילרים בארה"ב שעובדים איתנו לפתיחת קרן סיוע למשפחות שנפגעו. זה מחמם את הלב. לאחר עשרה ימים סיים הצבא את הסריקות ואפשר לנו לחזור לעבודה. למזלנו, המוצרים עונתיים ובתקופה זו יש תמיד האטה. נעזרנו במלאים להשלמת החוסר, שחררנו ארבע מכולות מהמלאי וזה נתן ללקוחות תחושת ביטחון לגבי חוסן המפעל. תוצרת גמורה לא נשארת במחסנים בלי מיגון. נטפים התגייסה לסייע ואנחנו נעזרים במחסנים שלהם".
על המחסור בכוח האדם בגלל פינוי האזור הצליחו גם להתגבר: "הירתמות העובדים הייתה נהדרת ומהר מאוד הגענו למצבת כוח אדם מלאה. חלקם פונו לאילת ועובדים מרחוק במשרד ששכרנו. הקפדנו על נוכחות של מנהלים ברצפת הייצור, אנחנו מתגייסים לעבודה ומשחררים את העובדים להפסקת צהרים. חשוב לנו לשמור על חיבור חזק כי כולנו יחד באירוע הזה".
ומה לגבי ייצור בחו"ל? "בכל מבצע צבאי עולה השאלה של הקמת קו בארה"ב, ובכל מבצע היא יורדת מהפרק. לכל מדינה יש את הצרות שלה: בפלורידה הוריקנים, בטקסס היו לפני כמה שנים סופות שלגים לא צפויות שהשביתו ייצור. בסוף אנחנו תמיד חוזרים לעבודה מהירה בעוטף וזה מה שחשוב".
חי פלסטיק, שבשדרות, מייצרת אריזות למזון בהזרקה. למרות שלפעמים עובדים במהלך השבת, ב-7 לאוקטובר החליטו לסגור בגלל החג. אלי ברמלי, מנכ"ל החברה, מספר: "90% מהעובדים שלנו מגיעים משדרות. לשמחתי כולם בסדר אבל יש המון פגיעות היקפיות של בני משפחה. אחרי שבוע ניתן אישור לחזור לעבודה אבל רוב העובדים פונו לאילת. במקומם נאלצנו לגייס מהפזורה הבדואית. זה הצריך הכשרה מאפס אבל אחרי שבועיים כבר עבדנו בתפוקה של 70%. חודש בתוך המלחמה כבר היינו עם תפוקות מלאות, אבל בלי הצוות הקבוע שלנו. עדכנו את הלקוחות במצב והם היו סלחניים לתקלות. עקומת הלמידה הייתה מהירה וכול עובדי שמשרדים הגיעו לרצפת הייצור כדי לסייע בעבודה".
תמונה 6: העובדים הראשונים שהגיעו לפתיחת העבודה בחי פלסטיק, שדרות.
חברת פולירית שבקיבוץ זיקים, מייצרת מוצרי פוליאוריתן במגוון טכנולוגיות ולמגוון תעשיות. גם כאן, כיתת הכוננות של הקיבוץ הצליחה להשתלט מהר על אירוע ומנעו חדירה לישוב. פטריסיה גרומברג, מנכ"לית בחברה מספרת: "לשמחתנו לא היו נפגעים בגוף בין עובדינו, אבל כן יש ביניהם מפונים רבים וליבנו איתם".
"על אף הימצאותה של החברה בשטח צבאי סגור וגם מגבלת כוח האדם, הינו חייבים לחזור מהר לפעילות כדי לעמוד באספקה של מוצרים חיוניים לתחום המדיקל ולתחום הרכבות. כדי להבטיח רצף יצורי פיצלנו את החברה לשני אתרי יצור. המכונות נותרו בזיקים, ואת קו ההרכבה של כסאות לרכבת העברנו במהירות לאתר אחר מרוחק מהעוטף. תוך זמן קצר הפעלנו את שני האתרים במקביל לשמחת לקוחותינו בארץ ובחו"ל. לקוחות צפון אמריקה לא הרגישו את פערי היצור בזכות מלאי הביטחון שאנו מחזיקים שם".
תמונה 7: קו הרכבות לכיסאות רכבת, פולירית.
חברת מ.ד.ק. בשדרות מתמחה בייצור בתרכובות תרמופלסטיות של TPE, TPO, PVC ושיחול של צינוריות ליישומים מגוונים ברפואה, חקלאות, תעשיה מים מזון ועוד. את צחי קובל, סמנכ"ל השיווק של החברה, אני תופסת בנסיעה צפונה, לקיבוץ משמר העמק. לשם פונה קיבוץ נחל עוז בו הוא התגורר עד ל-7 באוקטובר.
"לשמחתי אף אחד מעובדינו לא נפגע", הוא מספר. "כמפעל המספק מוצרים וחומרי גלם לתעשייה הרפואית, היינו חייבים לחזור לפעילות ומהר שכן אנחנו מחויבים ללקוחות מרכזיים בתעשייה הרפואית ואין מקום לאיחורים בשום מצב". וכך, יומיים לאחר פרוץ המלחמה חזר המפעל לעבוד, מבין הראשונים בתעשיית העוטף כולה.
"לאור האתגרים הביטחוניים בימי הלחימה הראשונים היה צורך בהתארגנות עם נשק לשם ליווי העובדים אל המפעל ובחזרה. כיום חזרנו לעבודה בתפוקות מלאות על אף מחסור מסוים בכוח האדם. שגרת העבודה מספקת וודאות ואי של שפיות במצב הנוכחי. אנחנו נותנים חיזוק לעובדים שמתגייסים למשימה ונרתמים בימים מאתגרים אלא. גם בתנאי קיצון וחוסר ודאות מ.ד.ק ממשיכה לייצר ע"מ להבטיח אספקה רציפה. יציבות זו, בתנאי אי ודאות, מאוד מוערכת ע"י לקוחותינו הנאמנים. מתוך הקושי הזה נצמח ונתפתח למקומות חדשים", מסכם צחי.
חברת ארז מוצרים תרמופלסטיים שבקיבוץ ארז מתמחה ביצור בדים טכניים ומורכבים לתעשייה. המפעל משקיף למעבר ארז ממנו חדרו מחבלים רבים. אשר נעים, מנכ"ל החברה, שכל את בנו אמיר נעים ז"ל שנפל בעודו מגן על הקיבוץ. לצד האבל האישי הגדול, המשיך אשר לנהל את החברה בתקופה מאתגרת זו.
"כמדי שבת, כך גם בשבת הנוראית של ה-7.10, היה המפעל סגור", הוא מספר. "למזלנו, העובדים לא נפגעו אך בימים הראשונים היה כאן שטח צבאי סגור והמפעל שבק. למרות זאת הצלחנו לתאם מול הצבא הגעה להוצאת התוצ"ג ללקוחות או למחסנים עורפיים".
למרות שלחברה מפעלים ברחבי העולם, כל מפעל מחזיק בטכנולוגיה אחרת ולא היה ניתן להיעזר בהן להשלמת יכולות הייצור. לצד זאת, למחלקת האיטום במפעל נמצא פתרון. "המלחמה תפסה את מחלקת האיטום שלנו בתקופת שיא של פעילות. לכן, הוצאנו אותה מחוץ לקיבוץ ארז והעבודה לא נפגעה. היום כבר חזרנו לפעילות חלקית בקיבוץ תחת מגבלות כוח האדם".
תמונה 8: שמוליק וכרמית, עובדי ארז מוצרים תרמופלסטיים שחזרו לעבודה בליווי צמוד של חיילים בימים הראשונים.
למרות האירועים, והאבל האישי, אין מחשבות על העתקת הייצור למקום בטוח יותר "עוגן הפיתוח נשאר ויישאר בקיבוץ ארז. הבית שלי הכי קרוב למפעל, אני רגיל להירדם לקולות המכונות. אין סיכוי שמישהו יזיז אותנו מכאן, בייחוד אחרי המחיר הכבד ששילמנו. לגבי הדור הצעיר יותר, אני לא כל כך בטוח. בלעדיהם העוטף יתרוקן ולמדינת ישראל תהיה בעיה גדולה. אני מקווה שמישהו יתעשת וימצא פתרון".
המגזין האחרון
גיליון #48 | ספטמבר 2025
Global Plastics, שנוסדה בשנת 2008, היא שחקנית גלובלית מרכזית שמקורה בארה"ב, עם פעילות ביותר מ-70 מדינות ברחבי העולם. היא חלק ממשפחת MGI International, ומייצגת מעל 20 חברות מהידועות בתעשייה. החברה מתמחה בחומרי גלם Commodity (PE, PP, PS, PET) והנדסיים (ABS, PC, POM, ניילון, ועוד), בנוסף לפתרונות ברי קיימא, כמו ביו-פולימרים, חומרים ממוחזרים ועוד.
