שני פיילוטים שבוצעו בישראל הוכיחו כי אכן ניתן לצמצם פסולות אלו. הפיילוטים אף הראו היתכנות כלכלית של הפרויקט כולו
25 מרץ, 2024
תמונה 1: שיטת הגלגול השומרת על יריעות החממה נקיות מאדמה.
העלייה בכמויות פסולת הפלסטיק היא בעלת השפעה עולמית, ומדירה שינה מעיניהם של הרגולטורים הגלובליים. האו"ם, בהיותו ארגון המאחד תחת כנפו את רוב מדינות העולם, יוצא במיזמים שונים שמטרתם לתמוך במאמצים הגלובליים להגדלת תפוקות המיחזור וצמצום הפסולת.
בשנת 2014 השיק ארגון האו"ם לפיתוח תעשייתי (UNIDO) את התוכנית SwitchMed. מטרתה להציג פוטנציאל כלכלי וסביבתי של כלכלה מעגלית שייושם בשמונה מדינות במזרח התיכון. פרויקט MED TEST III שנמצא תחת התוכנית זוכה למימון האיחוד האירופי, ממשלת איטליה וממשלת קטלוניה. במסגרתו נבחנים אפיקים לייעול משאבים, והגדלת המעבר לייצור בר קיימא של תעשיות בדרום הים התיכון. התוכנית תומכת גם בניסויים בתעשייה, מפתחת מדיניות מיחזור, ומאשרת חיבורים עסקיים ותמיכה בחברות הזנק ויוזמות סביבתיות.
כמדינה אשר שוכנת לחופי הים התיכון, וכמדינה בה, לצערנו, יש עוד הרבה במה להתפתח בתחום המיחזור, משתתפת ישראל בתוכנית זו. על פי ה-OECD, כ-80% מהפסולת העירונית בישראל עוברת להטמנה. 7% בלבד מגיעים למתקני מיחזור.
בשנת 2022 הושקו במסגרת UNIDO פרויקטים שמטרתם היא הגדלת שיעורי המיחזור של שני תחומים המצטיינים בפסולת הפלסטיק שהם יוצרים – יריעות חקלאיות ואריזות פלסטיק. מלבד UNIDO, היו שותפים לתהליך גם ארגון חיים וסביבה, מכללת אפקה וחברות פלסטיקה מובילות בישראל.
תמונה 2: המודל הנוכחי לעומת המודל שנבחן בפיילוט היריעות לחקלאות.
האתגר: יריעות לחממות דורשות החלפה תדירה, עקב חשיפתן הגבוהה לפגעי מזג האוויר. רובן אינן ממוחזרות, ולצערנו הן נשרפות באופן לא חוקי או מושלכות בשטח. במקרה הטוב, הן מופנות להטמנה. היקף הפסולת שלהן בישראל עומד על כ-6.3 טונות בשנה והן מהוות גורם לזיהום קרקע ולמיקרו-פלסטיק. רובן המכריע של היריעות מיוצר מ-LDPE. מיחזורן מורכב מכיוון שהן מזוהמות עם אדמה הנדבקת אליהן בתהליך הסרתן מהחממה. מטרת הפרויקט הייתה למצוא פתרון הסרה נקי יותר, ויצירת מודל עסקי לאיסופן ולמיחזורן.
הפיילוט: הפתרון שנמצא הועתק ממודל איסוף צינורות ההשקיה מהשדה, והציע כי היריעות תגולגלנה ישירות על תוף גלילה של צינור השקיה, ללא מגע ישיר עם הקרקע. כך, בשיתוף עם חקלאים מקומיים, חברת אינפיניה מיחזור ומרכז השילטון האזורי בישראל, נאספו 500 ק"ג של פסולת יריעות. טרם המיחזור נערכו להן בדיקות ויזואליות על מנת להתאימן לזרם המיחזור. הן סווגו בקטגוריית פלסטיק שקוף למחצה (קטגוריה B) והומרו לתוצר ממוחזר אשר עמד בהצלחה בסדרת בדיקות איכות. את חומר הגלם הממוחזר שהתקבל, ניתן לשלב בתעשיית הצינורות לאלקטרוניקה ותשתיות, והוא צפוי להימכר ב-25%-30% פחות מעלות LDPE בתולי. במידה וניתן יהיה לקבל חומר גלם ממוחזר בקטגוריה של פלסטיק נקי במיוחד (קטגוריה A), אפשר יהיה למכור אותו במחיר גבוה ב-10% מהחומר שהתקבל ולהשתמש בו ליישומים מורכבים יותר.
תוצאות והמלצות: היות ויש מרחק ועלויות שינוע מהמשקים החקלאיים למפעל המיחזור, כדאי ליישם מודל של לוגיסטיקה הפוכה אשר יהווה חלופה לעלויות ההטמנה, לדוגמה: יצירת מספר נקודות איסוף באזורים חקלאיים והצבת דחסני פלסטיק כדי שכמות הפלסטיק להובלה תגדל משמעותית בכל משלוח למפעל המיחזור. אפשרות נוספת היא מתן תמיכה ממשלתית להקמת מפעל מיחזור נוסף בדרום הארץ, היות ומפעלי המיחזור הנוכחיים נמצאים בצפון בלבד.
המלצות בקנה מידה רחב: על מנת להבטיח את איכות החומר הממוחזר, מומלץ לאמץ תקינה כגון EN15347 להבטיח טיפול נכון ביריעות, קביעת פרוטוקלי בדיקה ודיווח ועוד. כמו כן מומלץ לעדכן את הרגולציה האוכפת שריפה בלתי חוקית של פסולת חקלאית, להכליל את הפלסטיק החקלאי תחת חוק אחריות צרכן מורחבת, להעלות את היטל ההטמנה ולתת תמריצים כלכלים וסובסידיות לתימרוץ אימוץ רחב יותר של מודל המיחזור.
תמונה 3: גביע PP משרוול עם תווית פוליאולפינית. שיתוף פעולה של קבוצת תדביק וקבוצת MPP.
פסולת אריזה היא התורמת הגדולה לפסולת הפלסטיק אשר הכפילה עצמה ב-20 השנים האחרונות. על אף העובדה כי מוצרי אריזה רבים מ-PET ומ-PP מתמחזרים, רק חלק קטן מהם נשלח למיחזור. רגולציות עולמיות דוחפות למיחזור, וישראל אף הציבה יעד של מיחזור 70% מפסולת האריזות עד 2030. גם מותגים גלובליים שואפים לפתח אריזות הניתנות למיחזור מלא.
האתגר: בישראל מיוצרים בשנה כ-150 מיליון גביעים בעלי תוויות שרוול. הן בדרך כלל לא מיוצרות מאותו החומר של האריזה, אינן מופרדות מהגביע, ולכן מונעות את מיחזורו. תכן מחודש יאפשר להתאימן למאפיינים ולמגבלות של מתקני המיון. בפיילוט השתתפו תאגיד המיחזור תמיר, קבוצת שטראוס ואסם נסטלה, אשר תכננו אריזות חדשות למוצרי יוגורט וסלט.
הפתרון: במקום להשתמש בגביע העשוי מ-PP ושרוול העשוי מ-PETg אשר אינם מתמחזרים יחד, שונה השרוול לחומר פוליאולפיני אשר מאפשר מיחזור מלא עם הגביע. הפרויקט נעשה בשיתוף תדביק (כיצרנית תווית השירוול), ואריזות מדף פלזית (MPP) כיצרנית הגביעים.
תוצאות ומסקנות:
האריזות בעלות השרוול הפוליאולפיני נבדקו במתקן המיון של תמיר ונמצא כי 100% מהן נותבו בקלות לזרם המיחזור המתאים. למוצר החדש יש ירידה של 49% בטביעת הרגל הפחמנית, והוא מצמצם ב-60% שימוש במשאבים פוסיליים בהשוואה לאריזה המקורית שהייתה נשלחת לשריפה.
מבחינה כלכלית נמצא כי למרות שעלות השרוול החדש גבוהה ב-19% משרוול ה-PETg, העלות הכוללת של הגביע המשורוול גבוהה רק ב-8% וההשפעה על המחיר הקמעונאי היא פחות מ-0.3% אשר ניתנת לספיגה על ידי היצרנית עצמה. גם איגוד המיחזור יכול לחסוך בתשלום למתקן השבת האנרגיה ולהפיק רווח על פסולת הפלסטיק הנמכרת למפעלי המיחזור.
חברות נוספות מצטרפות: בעקבות ההצלחה בפרויקט, חברה נוספת מעוניינת בשימוש בתווית הפוליאולפינית באריזות רטבים. כמו כן, החברה המרכזית לייצור משקאות בישראל מעוניינת לבדוק שימוש בשרוולים פוליאולפיניים על גביעי PP של מוצר חלב מוביל.
תמונה 4: השפעת השינוי לשרוול פוליאולפיני מבחינת קיימות ומבחינה כלכלית.
המלצות בקנה מידה רחב: החברות אשר השתתפו בתוכנית מעוניינות להמשיך בו וליישמו באריזותיהן. גם כאן, אימוץ של מדיניות המתמרצת אריזה מעגלית ומתן סובסידיות והטבות מס יעזרו לקדם את השינוי בתעשייה. בנוסף, אם פוטנציאל המיחזור ייכלל כגורם בקביעת התעריף לדמי הטיפול באריזות, הדבר ידחוף את החברות לעבור לאריזות ניתנות למיחזור.
לסיכום ניתן לומר כי הפיילוטים לצמצום פסולת אריזות ופסולת חקלאית עבור בהצלחה מסחררת. היישום שלהם תלוי כבר בחברות עצמן ובמדיניות הממשלה.
