כשהעיצוב התעשייתי פוגש קליפת בננה / אפרת בן חמו

כשמעצב תעשייתי ניגש לפתח מוצר – הוא לא מסתפק בתכנון צורה או מבנה. הוא שואל מהי חווית המשתמש, מה מקור חומר הגלם ומה יקרה בסוף חייו. דווקא הנקודה האחרונה הפכה עם השנים לאחד השיקולים המרכזיים בתכנון תעשייתי מודרני. אסקור כמה מהפתרונות שמיושמים כבר היום בשטח.

דברים טובים מתחילים בעיצוב

חברת KUORI השווייצרית היא סטארט-אפ צעיר שהחליט לקחת דברים שבדרך כלל זורקים לפח, כמו קליפות בננה, גרעיני זיתים וקליפות אגוזים, ולהפוך אותם לחומר ביו-מתכלה חדש שנראה ומרגיש כמו גומי. מאחורי הרעיון עומדת סארה הרברט, מעצבת תעשייתית משוויץ שהקימה את החברה בשנת 2022.

החדשנות לא נשארה מתחת לרדאר. בשנת 2023 זכתה החברה בפרס היוקרתי Renewable Material of the Year. מאז כבר עבדה על סוליות נעליים מתכלות עם שמות גדולים מתעשיית האופנה – כמו Adidas, Zalando ו-Target – במסגרת פרויקט Fashion for Good. החברה רשמה הישג יפה נוסף כשהציגה בתערוכת K האחרונה באזור שהוקדש לסטארט-אפים צעירים. חשוב להזכיר בהקשר זה גם את Balena הישראלית – גם היא מייצרת פולימרים מתכלים המשמשים בין היתר בסוליות נעליים.

הטכנולוגיה מאחורי הבננה

תהליך הייצור של KUORI כולל ייבוש, טחינה וערבוב של פסולת עם ביו-פולימרים טבעיים. חומר הגלם המתקבל ניתן להזרקה, יציקה או הדפסה בתלת-מימד, והוא חזק, גמיש, נעים למגע, ועם מראה טבעי. הוא מהווה תחליף מצוין לפלסטיק ולגומי סינתטי.

יש גם אתגרים בדרך. תהליך הייצור אינו פשוט, דורש ציוד מתקדם, ובעל עלות השקעה ראשונית גבוהה. מעבר לכך, פסולת מזון מושפעת מעונות השנה ומהאזור הגיאוגרפי, ולכן יש קושי בשמירה על אחידות בתכונות. הקושי הגדול הוא כמובן בשכנוע יצרנים וצרכנים. לשם כך נדרשת השקעה לא רק בטכנולוגיה – אלא גם בהסברה, חינוך ושיווק.

הפסולת מעניינת גם אותנו בישראל

גם אצלנו בישראל לא חסרים פיתוחים בתחום. כך למשל, פרופ’ אנה דותן משנקר עוסקת כבר כמה שנים בפיתוח ביופולימרים מתכלים המבוססים על פסולת חקלאית שנשארת בשדות, כגון קליפות, גבעולים וזרעים. פרויקט מרתק נוסף שלה הוא ייצור ביוקומפוזיטים המשלבים סיבים טבעיים במטריצה פולימרית, ומתאימים לייצור אריזות מזון, כלים חד־פעמיים, ומוצרי צריכה. פרויקט זה יושם בשטח בשיתוף פעולה עם חברת תמה וכרמל אולפינים במיחזור רשתות עם שאריות חציר שלא ניתן להפריד בקלות.

דוגמה נוספת היא חברת UBQ Materials הישראלית, שהופכת פסולת ביתית מעורבת לחומר תרמופלסטי בשם UBQ. החברה אוספת פסולת המיועדת להטמנה או לשריפה, כולל שאריות מזון, נייר, קרטון ופלסטיק קשה למיחזור. אלו מפורקים לסיבים, תאית וסוכרים ולאחר מכן מתוספים. את UBQ ניתן לראות בתרכובי Polyram לתחום הרכב, ובמוצרים לבית ולגינה של כתר תחת המותג “Made With UBQ”. בעולם, היא משתפת פעולה עם PepsiCo ו-McDonald בייצור אריזות ועיצוב חנויות.

ל-Polyram פיתוחים נוספים בתחום: בתערוכת ה-K האחרונה הציגה פולימרים עם שאריות שבבי עץ המיועדים בעיקר למוצרי צריכה. עוד במהלך התערוכה, חתמה פולירם על הזמנות וניסיונות ייצור ראשוניים.

מסתכלים קדימה

יש לנו עוד דרך לעבור אבל כרגע נראה שהעתיד של עולם הביופולימרים חי, נושם ובועט – והם יכולים להפוך לבסיס עבור הדור הבא של החומרים התעשייתיים. זהו שינוי תפיסתי גם עבור המעצב: צריך לחשוב לא רק על איך החומר יראה או ירגיש, אלא גם על האחריות הסביבתית שלנו. ובינתיים – אם אתם עדיין לא שותפים בפרויקט שכזה, אולי זה זמן טוב להצטרף.

על הכותבת:

אפרת בן חמו, מתמחה בפיתוח והנדסת אריזה, עם ניסיון בחברות בתחום הקוסמטיקה, המזון והציוד הרפואי